למקרה הבא אני קורא "הולי שיט" - ולמרות שאין התחתון מעיד על גיסתו (או משהו כזה) - אני אומר לכם ששווה קריאה:
שישי ערב, התפרעויות, בלגאנים. צפע בתנועה קלה, "שני מטר אורך" ("טוב אחי"...) - לכיוון גדר חיה של 10 מטר גובה (באמת), מטר עומק (באמת), ו... 50 מטר רוחב (באמת באמת. הייתי בעבר אצל הלקוח הזה).
מפעיל וייז, קופצת הודעה: "סעו רק אם אתם חייבים"...
"מצטער, אני חייב", עונה לעצמי. גמככה זה מושב באזור המרכז. את לוד כבר שרדתי השבוע.
21 דקות להגעה ליעד. כבישים ריקים, גז.
מגיע לנקודה - מזכירים לי שוב שזה צפע - אבל שני מטר. מסביר בעדינות שאולי הוא עבה - אבל שני מטר.. ממש לא. מראים שוב תמונה - חצי קדמי של הנחש מציץ מאחורי עץ. "הוא מטר בערך", פסקתי. מפה לשם ניגש לעבודה ואומרים לי שהנחש התחיל לטפס ונמצא בגובה לא גבוה, אני מאתר מרחוק מבלי להפחיד אותו ומבקש כיסא.
מסתכל טוב, מכוון ותופס בשוט הראשון (חשוב מאוד במקומות כאלה - אם הוא בורח זה one shot, אבוד). מושך, הנחש כמעט יוצא, אבל משום מה בסוף קצת לא כל כך. מושך מעט יותר בכוח ומנער בעדינות. יוצא. נגמר הנח... אה? ממשיך. משהו באורך שלו לעומת הרוחב לא מסת... ~מוזיקה דרמטית~
"אה, יש כאן שניים"!
בראש: "שיט! יש פה שניים בהזדווגות, מחוברים, ואני עם לוכדן אחד!"
למזלי, בזכות המצב הפיזיולוגי והאנטומיה שלהם - לאורך כל תהליך ההורדה מהעץ וגם כחצי דקה לאחר מכן על הקרקע הם נשארים מחוברים. למה? כי ההמיפינס (איבר ההזדווגות, שיש ממנו שניים - כן... הם בורכו ביותר מאיתנו, just in case...) כבר היה באמצע "עבודה" ובפנים, מנופח וקוצני (סליחה על התיאור הגרפי) ועד שהמצב הפיזיולוגי לא ישתנה שם, הם לא יצליחו להתנתק (וזה בדרך כלל לא קורה במיידי).
מה זה אומר בפועל? זה אומר שבייסיקלי הרמתי נחש של מטר כשהשני תלוי ומתנפנף מהז$% שלו. OUCH (סליחה, באמת באמת שלא התכוונתי 😐).
לומשנה. שורה תחתונה - לא בניתי על שניים, בתמונה הופיע רק הפרונט של אחד מהם, תיארו לי רק אחד, ומהמעט שניתן היה לראות דרך השיח (רק קיפול) - ראו רק אחד. לא צריך לסיים תואר בפיזיקה גרעינית בייל כדי להבין שמטבע הדברים הייתי עם לוכדן אחד...
מסיבה כלשהי בעל הבית החליט להחזיק בהיכון לוכדן שקנה ומחזיק אצלו בבית למרות שקרא לבעל מקצוע. הרכב שלי היה במרחק 5-6 מטרים משם, אבל עד שהיה פותח את הבגאז' ומביא לוכדן שני העניין היה מסתרבל. ביקשתי ממנו במיידי את שלו. מדובר בלוכדן קאטר" סיני מהסוג שאני די מתעב (מוזמנים לחפש תחת הערך הזה בפוסטים אצלי, תבינו על מה מדובר. לא נוח, לא ארגונומי, ופוגע בחיה בעבודה שאינה עדינה מאוד) - אבל זה מה שהיה. השתמשתי בו פשוט בעדינות, בצורה שרק מאטה את הנחש אבל מאפשרת לו לזחול החוצה וכל פעם תיקנתי אחיזה (עדיף מאשר לפגוע בו).
מכאן, האופציות:
1. ידיים, טיילינג, הרמה מהזנב. אני עושה את זה בכל פעם שצריך, אבל בגלל שהיו סמוכים מאוד זה לזה ובין כה לא יכלתי לבקש מבעל הבית לפתוח את הכלי... אה, רגע - שכחתי לספר לכם: הוא לא יכל היה עוד צפע שתכננתי לשחרר מאוחר יותר בדיוק באותו הכלי - אז בקיצור, לא יכלתי לבקש מבעל הבית לפתוח את הכלי ולכן הייתי חייב יד אחת כדי לפתוח אותו בעצמי, לוודא שהנחש שבפנים לא יוצא החוצה, ולהכניס נחש. בעייתי קצת. צריך יד אחת לנחש, יד אחת לפתיחה, ונחש נוסף שדורש השתלטות בו זמנית. אי אפשר ידיים.
2. מגב. מה שאומר - לעזוב את הלוכדן הסיני, להרים את המגב שיזרקו אלי, להצמיד לקרקע את הנחש השני שהוחזק על ידי הסיני, לאבטח (בעדינות!!!) באמצעות הרגל, להעביר את המגב אל בין האוזן לכתף (בדיוק כמו טלפון. למען השם אני נשבע שזה קרה ומתבאס כל כך שזה לא צולם! פה כבר הם פחדו שמשהו יחליט לצאת לטייל בלי רצועה ועזבו טלפונים...), לפתוח את הכלי ביד שמאל, לוודא שהנחש השלישי החופשי בפנים לא יוצא, להכניס את הנחש הראשון שמוחזק בלוכדן האיכותי שהשארתי אצלי, לסגור, להפיל את המגב ולהסיר את הרגל מעל הנחש השני ולשחרר אותו, ללכוד אותו שוב ולהרים באמצעות הלוכדן הנורמלי, לפתוח את הכלי שוב ולוודא ששני הנחשים - הראשון והשלישי לא יוצאים החוצה בזמן שאני עושה את זה, להשאיר את המכסה מונח, לתפוס את הנחש השני גם מאחורי הזנב ביד בנוסף ללוכדן מקדימה כדי להכניס אותו בתנועה חלקה אחת, להזיז את המכסה, להכניס את הנחש השני (עשיתי לכם כאב ראש, אה? גם לי נמס המוח באותם הרגעים. מגיע לכם גם קצת. למה שרק אני אסבול?) ולהבריג חזרה.
פאק.
בחרתי באופציה השניה.
שלושתם בפנים, קיבלתי טיפ תלת ספרתי שעשה אותי עוד יותר מבסוט, ושלוש לסתות נפלו שם (כשגם מזה אני נהנה).
וכל זה אחרי ששלחתי בווצאפ את צמד ההודעות הבא בשעות הנקובות:
לילה טוב! 🙂 [21:53]
כוסומו עבודה [22:17]
מפה לשם השעה עכשיו 1:29 ובאמת כוסומו - אני הולך לישון.
----
סרטון זה הועלה ע"י לוכד נחשים - דוד דוד:
[ Ссылка ]
