מנהג אכילת חלב במהלך חג השבועות הוא מנהג עתיק מאד, ויתכן שיש לו שורשים כבר בתקופת המקרא, כפי שנרמז באופן בו הצמידה התורה את איסור בשר בחלב עם מצות הביכורים, המתחילה בחג השבועות.
את הנימוקים אותם ראינו חילקנו לשלש קבוצות עיקריות:
1. טעמי כשרות – מפרשים אלו סוברים שאכילת החלב בשבועות קשורה לרצון להקפיד על הכשרות, הן של משה רבינו כתינוק יונק והן של ישראל בזמן מתן תורה, כאשר התברר להם שכליהם ויינם אסורים. ההקפדה היתירה על הכשרות באה לידי ביטוי דווקא בחג מתן תורה, כיוון שכבני אדם – בניגוד למלאכים - אנו נדרשים לטהר את הגוף שלנו על מנת שנוכל להעפיל לגבהים רוחניים.
2. חלב ותורה – קבוצה שניה של מפרשים הדגישה את הקשר בין החלב עצמו לבין התורה. זאת או בשל המתיקות של החלב (והדבש) הדומה לתורה, או דווקא בשל הפשטות של החלב הדומה לצניעות הנדרשת מלומד התורה, או כיון שלימוד התורה, בדומה ליניקת החלב, בא תמיד כחלק מקשר בין – אישי, גדול ורחב יותר מהתכנים הנקודתיים שמועברים.
3. חלב ולידה – לבסוף ראינו הצעות שחיברו את אכילת החלב, הראויה לתינוקות, עם הלידה. ישנה לידה הקורה בטבע בזמן חג השבועות, כאשר ניתן להתחיל לקצור את התבואה החדשה, וישנה לידה הקורה בנו, בני האדם, כאשר אנו מסיימים את ספירת העומר ויוצאים – ביחד עם התורה – לדרך חדשה.

свернуть