לייב על הרס עצמי לקראת סדנת פצע הליבה הרגשי של אי-צדק - לזהות את "אות קיין" האישי איפה אני נאשם ומאשים.
הרבה פגיעה עצמית ברמה הגופנית והנפשית יושבת על אשמה, פצע אי-צדק הוא למעשה פצע אשמה פנימית שהופך להאשמה חיצונית.
הוא דווקא אופייני לאנשים טובים מאוד ומוסריים מאוד , למעשה הטוב הוא פיצוי על תחושת אשמה ורוע עמוקים מאוד
לעיתים מתחיל עוד מזה שלאמא לא בא טוב להיות "הורה" במובן של להתמסר לאמהות, ילד חש את עצמו כ"מקרבן" של אמא.
לעיתים הזעם הפנימי שהיה אמור להתבטא כלפי הורה כדי לשים לו גבולות ולעורר אותו לפגיעה בנו, נחסם מתוך אמונה שההורה תמיד צודק או שזה חטא לכעוס עליו, ואז הפך לפגיעה עצמית, אבל הרבה צורות התגבשות לפצע הזה.
הדרך היחידה לרפא זה להסכים לקבל ולאהוב את "הרוע והמפלצת בתוכי" ולנתב אנרגיה שלה באופן בריא יותר.
שום ריפוי אחר לא באמת יעבוד, זה הדבר שהכי קשה לנו לראות שיש בתוכנו מפלצת אכזרית בדיוק כמו ההורה הזועם או המנוקר שחווינו בילדות. בנינו זהות של טובים כי אנחנו לא כאלו, או כי אנחנו במסע מפרך של כפרה על עצם היותינו. המסע הזה לא יגמר לעולם אלא אם נשנה את הקונספציה, אפילו אם אמא תבקש סליחה זה לא יעזור כי אמא היא כבר לא אלוהימא… נלחמים יותר מדי מלחמות קדושות בחיים? מרגישים קורבנות או אשמה באופן קבע? הסדנה עוסקת בפנים השונות של פצע אי-צדק ובדרכים לרפא אותו.
להרשמה:
[ Ссылка ]

свернуть