תקציר השיעור:
הרב חוזר על פתיחת דברי החבר בכוזרי (סעיף יא), ומחלק אותם לשניים – א. הקשר שבין עמ"י לעם ישראל ב. התורה.
הרב מבאר את דברי החבר ע"פ הגמרא בברכות (יא) שעוסקת בברכות התורה, ואומרת כי ברכת אשר בחר בנו היא המובחרת שבברכות, משום שבה אנחנו מקדים את הבחירה בישראל לתורה, הגישה לתורה צריכה להיות רק מתוך ההבנה של "אשר בחר בנו".
הגמרא במקום אחר אומרת (נדרים פא.,,ב"מ פה:): על מה אבדה הארץ? "דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו דכתיב (ירמיהו ט, יב) ויאמר ה' על עזבם את תורתי וגו' היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה אמר רב יהודה אמר רב שאין מברכין בתורה תחלה". זאת אומרת, היה להם חיסרון בשייכות לתורה, הרצי"ה היה נוהג להדגיש ע"פ רש"י שהחיסרון היה בחיבור והקישור של התורה לבחירה בעמ"י. כאשר לימוד התורה אינו מחובר לעמ"י הוא כבר אינו מגן ומציל.
הרב מרחיב גם בעניינן של יתר ברכות התורה:
בברכה הראשונה אנו משתמשים בלשון המיוחדת "לעסוק בדברי תורה" – בכך אנחנו מדגישם שבתורה העיקר הוא עצם העיסוק גם כאשר לא מגיעים למסקנות ולבירור האמת (ע"פ הקדמת המהר"ל לתפארת ישראל).
בהמשכה אנחנו מבקשים על מתיקות וערבות התורה, משום שהשמחה והמתיקות הן חלק מהותי מהתורה, ועל כך צריכים להתפלל ולבקש.
לגויים אין את הקישור והשייכות הזו והם אף לא מסוגלים להבין אותה ולכן גוי שעוסק בתורה חייב מיתה. זו הסיבה שהכוזרי לא מסוגל להבין את דברי החבר והוא לא כ"כ מתחבר אליהם.
הרב חותם בכך שמכיוון וישראל הם הדרך שבו השפע הרוחני האלוקי מופיע בעולם, המוסר בעולם כולו מגיע מישראל. לגויים אין שייכות למוסריות, כפי שניתן לראות בעניינו בימינו אנו.

הרב עוסק בין השאר בשאלות:
- מדוע הכוזרי מקדים את הקשר בין הקב"ה לעמ"י, לקבלת התורה?
- מדוע אנחנו משמשמים בברכת התורה בלשון: "לעסוק בדברי תורה ולא ללמוד תורה?
- מה הקשר בין "אשר בחר בנו" לברכות התורה?
- "על מה חרבה הארץ – שלא ברכו בתורה תחילה" איך יכול להיות שאף אחד לא ידע?
- כיצד יתכן שהתורה שעם ישראל למדו בזמן בית ראשון לא הגנה והצילה אותם מחורבן, והרי "תורה מגנא ומצלא" (מהר"ל בהקדמת תפארת)?
- מדוע הגמרא אומרת ש"גוי שעסק בתורה חייב מיתה":?
- למה ארגוני הנשים לא אמרו כלום על מה שהיה בעוטף עזה בשמחת תורה?
- למה יש יהודים שרוצים לתת הכול עבור שחרור השבויים?
#מרכז_הרב

свернуть