כשיעקב היה בחרן, הוא מאוד רצה להתחתן עם רחל, בת לבן. "אני מוכן לעבוד אצלך שבע שנים, כדי שתיתן לי לאישה את בתך, רחל", אמר יעקב ללבן, וזה הסכים. סוף סוף הגיע יום החתונה, והאנשים הביאו ליעקב את הכלה. באותם ימים היה נהוג להסתיר את פני הכלה בצעיף מבד עבה, כך שאי אפשר היה לראות אותה. אחרי החתונה, יעקב הסיר את הצעיף מפני הכלה וראה שהיא איננה רחל, שאותה הוא כל כך אהב! הייתה זו אחותה הבכורה, לאה, שהוא לא אהב בכלל. יעקב התרגז מאוד על כך שרימו אותו, אף על פי שהוא עצמו רימה את אביו בדרך מאוד דומה. "בארץ שלנו לא נהוג להשיא את הבת הצעירה לפני הבכורה", אמר לו לבן. "אתן לך גם את רחל, אם תעבוד אצלי שבע שנים נוספות". יעקב הסכים.
כך שירת יעקב את דודו לבן במשך עשרים שנה, עד שיום אחד החליט לאסוף את בני משפחתו ואת רכושו ולצאת מחרן. בדרך לכנען הגיעה לאוזניו ידיעה שמילאה את לבו פחד. הוא שמע שאחיו, עשיו, יצא לקראתו עם ארבע מאות איש. יעקב זכר את הדברים שאמר עשיו לפני שעזב את כנען. באותו לילה חילק יעקב את מחנהו ושלח את משפחתו לחצות את הנהר, בעוד שהוא נותר מאחור לבדו והתפלל. פתאום אחז בו מישהו זר, ויעקב נאבק בו עד הבוקר. הזר היה מלאך ה'. הוא בירך את יעקב ושינה את שמו לישראל. ישראל פגש את עשיו, אחיו, והם השלימו זה עם זה.
בראשית פרק כ"ט 15 – ל"ג 16
======================================
סיפור זה הוא חלק מהספר "101 סיפורים נבחרים מכתבי הקודש" של אורה מילר. תרגום לעברית: מרים גבעוני. הוצאת החברה לכתבי הקודש בישראל.
לרכישת הספר:
[ Ссылка ]
