מתוך האלבום: "רן אלירן – רן אלירן (העטיפה הפסיכדלית)"

האזינו לכל האלבום:
[ Ссылка ]

מילים: דידי מנוסי
לחן: רן אלירן
עיבוד: חנן בקר

התקליט, שיצא ב-1969, הוא אחד התקליטים המיוחדים והמצליחים ביותר של רן אלירן בפרט ובמוסיקה הישראלית בכלל.

התקליט מייצג את סיומו של עידן מוסיקלי "ישן" ותחילתו של עידן מוסיקלי חדש שבו לוקח חלק בגאווה גם רן אלירן.
עטיפת התקליט היא אחת העטיפות האהובות והמפורסמות ביותר במוסיקה הישראלית - עטיפה פסיכדלית שבה ציור של דמותו של רן, של הצייר פסי בנצלו. העטיפה מייצגת את "דור הפרחים", דור ה"היפים" שבאותה שנה "השתלט" על העולם עם פסטיבל האהבה והמוסיקה בוודסטוק.
אין ספק שהעטיפה הייתה מהפכנית בתרבות ה"צברית" השמרנית של התקופה שהתרחקה מהתרבות האמריקנית.

האלבום כולל שירים מתורגמים ("By The Time I Get To Phoenix של גלן קימפבל הפך ל"בדרך לעין גדי", There's A Kind Of Hush של "מתבודדי הרמן" הפך ע"י דידי מנוסי ל"אשמורת שלישית", "Little Green Apples" הפך ל"ריח תפוזים") לצד שירי פופ ורוק מקוריים כ"לא לא לא" (הדואט עם רבקה מיכאלי), "גלגל המזלות", "ישרות" ועוד.

אלירן עבד באלבום זה עם המוסיקאי והמתופף זהר לוי ולהקתו "הזהר השביעי" על שני שירים: "אש בבקעה" ו"ישרות", אותם עיבד לוי. לאחר סיום העבודה על התקליט, השמיע לוי לאלירן ארבעה שירים של חנוך לוין אותם הלחין והציע לאלירן להקליט אותם בביצועו: "התעמלות בוקר", "בלב הים", "מר גוסקינד", ו-"כן כן אני אמתין". השירים לא יצאו לאור באותה התקופה, והם מופיעים באלבום האוסף הכפול החדש של רן אלירן "געגוע רחוק", שיצא לאור ב-2019 וכן באתר היוטיוב הרשמי של רן אלירן.

אלבום זה מציג את רן אלירן, הצבר האולטימטיבי, המזוהה עם שירי ארץ ישראל היפה, כמוסיקאי שהביא את הרוקנרול האמריקני ואת תרבות הנגד של הרוק לישראל, ויצר רוק ישראלי אמיתי .
התקליט היה אחד התקליטים הנמכרים ביותר בשנה בה יצא (1969), ונחשב לאחד מחלוצי מהפכת הרוק בישראל.

свернуть