ו' תשרי תשמ"א - 6 בספטמבר 1980.

התורה מספרת כי הדרך לעבור את גלות מצרים הייתה העבודה הקשה של ה"חומר ובלבנים" - כפשוטם, והראייה לכך, שאכן על־ידי עבודה זו, העם היהודי עבר את גלות מצרים; ואילולא הייתה קיימת דרך אחרת - קלה יותר, אזי לא היו עובדים בדרך ההיא.

אך לעומת זאת, בנוגע לגלות הנוכחית, הקב"ה אועיד לעם היהודי דרך זיכוך רוחנית שדרכה ניתן לצאת מהגלות, שהיא כפי שכתוב בזהר: "חומר דא קל וחומר, ובלבנים דא ליבון הלכתא" ("קל וחומר" - לימוד תורה מעמיק, "ליבון הלכתא" - בירור וחקר ההלכה) - אם לומדים את התורה במרוצה ובשטחיות אין לא "חומר" ולא "לבנים", אך הדרך האמתית לצאת מהגלות אל הגאולה, היא דווקא לימוד תורה מתוך יגיעה.

זה גם מסביר מדוע לאורך כל הדורות, גדולי תורה "עבדו בפרך" בלימוד תורה מתוך עצמה על־אנושית. וכפי שמסופר שהאריז"ל היה מזיע בשעת לימוד גמרא עד כדי כך שניגרה ממנו זעה, ותלמידו ר' חיים ויטאל כל־כך נדהם עד שלא היה יכול להתאפק ולשאול אותו למה הוא לומד בדרך כזו.

וכך גם כאשר האדמו"ר האמצעי (רבי דובער) היה לומד, לא הייתה ניכרת אצלו אף תנועה פיזית בשעת לימודו, אך כתוצאה מהלימוד המעמיק ויגיעת מחשבתו - ניגרה ממנו זיעה רבה עד כדי כך שהזעה הייתה מטפטפת מה"שפיץ" של כובעו (!).

מתוך דיסק 108, תוכנית 429.
[ Ссылка ]

свернуть