בבוקר קר במיוחד בדצמבר 1995 לאחר מארב לילי ארוך כשניים-שלושה קילומטר צפונית למוצב הבופור, חזרתי אני, מפקד מחלקה צעיר עם צוות הטנק שלי: שי הטען-קשר, מיכאל הנהג וטל התותחן אל תל-דאבשה הידוע בשמו "דלעת" - אחת ממוצבי צה"ל המותקפים ביותר ברצועת הביטחון בלבנון בשנות שהותנו שם.
צוות נ"ט של החיזבאללה הצליח ככל הנראה להתגנב לזווית ירי נוחה וקרובה הצופה על הרחבה המזרחית של המוצב וירה לעברנו טיל מסוג פאגוט (חדיש מאוד באותה התקופה) בעודנו חשופים לחלוטין על גבי הצריח של הטנק.
את רעש שריקת הטיל ואת רשף המנוע שלו במעוף לעברנו קלטתי ממש בשבריר השנייה האחרון לפני הפגיעה בטנק. שבריר שנייה שהיה קצר מכדי להגיב או להימלט אבל ארוך מספיק על מנת להבין את מה שהולך לקרות ואת חוסר האונים הגדול מכך ששניים וחצי מאנשי הצוות שלי נמצאים מחוץ לצריח ובמקום להיות מוגנים בחצי מטר עובי של פלדה, מוגנים כעת רק במעיל דובון תוצרת ירקא.
הטיל פגע במרכז הצריח כשני מטר ממני וכמטר בלבד ממיכאל נהג הטנק ממש בסמוך לתותח. כתוצאה מהפיצוץ מצאתי את עצמי מתעופף באוויר מההדף (ניתן לראות בסרטון - אני הכי שמאלי) בליווי חום עז שצרב את הפנים מכדור האש שנוצר. במזל גדול שאין ביכולתי להסביר אותו, רסיסי הטיל חלפו על פני בלי כמעט לפגוע בי אף על פי שכל האמצעים והציוד שהיה לידי על גבי הטנק כן נפגעו.
נחתתי בתוך בוץ רך שמנע גם פגיעה רצינית יותר - מי אמר שאין יתרונות לאותו בוץ לבנוני מפורסם :o)
גם יתר הצוות נפגע באורח קל בלבד: כמה רסיסים ברגליים של הנהג וכמה רסיסים בידיים של הטען שטופלו במקום ללא פינוי.
לאחר זמן קצר שכנראה לקח לי לצאת מעט מההלם בו הפנים צרובות והאזניים מצלצלות כאילו אני נמצא בתוך קערה טיבטית ענקית, חזרנו חזרה לטנק והשבנו אש לאיזור ממנו חשדנו ששוגר הטיל - את החלק הזה בסרטון חיזבאללה בחר שלא לפרסם משום מה. דרך אגב, הסרטון הזה היווה את תחילתה של טקטיקת תעמולה חדשה שבה החזבאללה מתעד את פעילויות ההתנגדות שלו באופן עקבי והפך אותנו לכוכבים שהופיעו במהדורות חדשות רבות בארץ ובעולם באותו שבוע.
![](https://i.ytimg.com/vi/IXPJFVQEbxo/mqdefault.jpg)