שכינה ביניהם // יאיר טרשנסקי
טוב אז כנראה שגם אני הגעתי לגיל... למרות שתכלס גם בשיעור א' יכולתי להתחיל...
תפילת ערבית של תחילת השנה, מתפלל שהפעם זו תהיה הנכונה. כל מה שביקשתי זה רק שתהיה חכמה אבל לא יותר ממני, מצחיקה, נחמדה, קצת צעירה,
שלא תהיה אף פעם עייפה ושתמיד תהיה שמחה.
שתתאים לי כמו הרמב"ם ליד החזקה, סיכת פלא לקרחת מבריקה, או חשבון נפש במקלחת רגועה. לא כמו סעודה שלישית בחורף, יותר כמו כרית פוף לעורף. פחות תפילת שחרית אחרי לילה לבן... יותר גוי של שבת שמדליק לי את המזגן.
שתקשיב, שתחשיב את דעתי, שתראה אותי בדיוק בדיוק כמו שאני, גם כשככה זה לא טוב... ביום קשה או סתם ב'משבר' זמני.
וגם היא חלמה עלי, רצתה מישהו רגיש אבל קשוח, עמוק אבל שטוח, דוס אבל... (דוס טרור, סתם אבל) פתוח. לפחות בן 22, מטר 82 אחד שלא טוחן מים.
סבבה שיהיה כהן, רק לא איזה אדיוט. ושיהיה ענוותן בעל מידות.... שגם כתב על זה חוברת... ש"חי בהם" אבל לא חי בסרט...
רצתה איזה רב, - חובל, או לפחות כזה שהרג מחבל אמיתי. כי "קרבי זה הכי אחי" איכותי, לא איזה משק מותש חפ"ש משרדי, מישהו אגדי:
אביר על חמור לבן... נאמן למדן, נגן, חייכן, מאורגן תמיד בזמן.. חפשן! לא לא, אני סתם..
רצתה מישהו איכותי ובוגר, ובקיצור, כנראה דמיינה מישהו אחר.
פגישה ראשונה, בהתחלה לא מצאתי אותה בתוך כל ההמולה, היה לי רק שם, מספר ואיזו גמרא שהוצאתי מהישיבה. אבל אז זה סוף סוף קרה.
יצאנו אל מתחת לפרגולה, התיישבתי על כסא מולה, והצגתי את עצמי, והיא שיחקה עם הידיים באופן סתמי. ידעתי שהכל בשבילה פה חדש, אז החלטתי לא ליצור סטיגמות כבר באותו מפגש.
ובאמת היה לה קצת קשה לבטא, איפה היא גרה וכמה אחים, ומה היא רוצה לעשות בחיים. אבל סכ"ה עבר די נעים, ובגדול היה נראה שמתאים.
זה לא שלא היו קשיים, כמו אז שגמגמה ודיברה לא נכון, לא בהגייה ולא בטון. או כשפתאום רצתה לחתוך מוקדם כי יש משחק היום, ואני עוד חשבתי שהיא סיימה ת'תיכון...
עצירה..
ואפילו כשסיימנו פרק יחד והתחלנו דף חדש, זה עדיין הרגיש לי שהזמן שלה לא תמיד מוקדש, רק בשבילי ושהרבה פעמים היא לא שם מולי בפנים, ולא שמה לב לכל הפרטים והאמירות, גם לאלו שבין השורות.
ולמרות הכל, גם כשהתנצלה על כל האיחורים, או על אז שכמעט נרדמה לי מול הפנים, והציצה בסמארטפון לעדכונים, ושרצתה לצאת לסיבוב לא חשוב ולא לשוב. וזה שלא שותה קפה רק תה, ועל וכל פעם שסטתה מהנושא, גם אז המשכתי להאמין שזה יכול להיות זה..
ואני זוכר איך לקראת סוף זמן, ברגע של משבר, לקחה הפסקה לנסות שבוע במקום אחר. חשבה שמשהו חסר, אולי חשיבה יותר פתוחה, או קו מאד ברור, הרגישה שזה עוד לא סגור. אבל בסוף היא שוב חזרה. כי הבינה, שמה שבאמת חשוב זה בית – שהוא משפחה, ואין יותר מה לחשב, היא כבר החליטה שהולכים עם הלב.
ובאמת עם הזמן הפגישות התארכו והשיחות התפתחו, ראינו שאנחנו משדרים על אותו תדר, אז החלטנו שנתחיל גם לימוד קטן על הסדר. לא עוד משהו כבד כמו... גמרא, משהו קליל לנשמה, איזה ספרון צבעוייני שיפתח לנו עוד נושאי שיחה. הרי מה שחשוב זה הקשר, והאווירה.
אז למרות השימוש בלשון נקבה, לא מדובר באיזה בחור ובחורה.
אולי כל זה היה קצת הקצנה, אבל כן, זו לא קלישאה.
ככה זה לפעמים עם החברותא הצעירה.
חפשו אותנו גם
באתר: [ Ссылка ]
סאונד קלוד: [ Ссылка ]
חפשו גם 'ישיבת הגולן' בספוטיפיי להאזנה לפודקאסטים של הישיבה.
