אי צדק ביחסים
כל כך הרבה פעמים אנחנו לא נחים, אולי אפילו ממש לא יכולים להיות, להישאר, עד שנעשה צדק. עד שזה יושב במקומו והמאזניים מאוזנות.
למה זה שוב אני?!
אני מסדרת, אני ניגשת, אני מרככת, אני מרפא, והוא זוכה.
או למה כל האחריות עלי? למה אני זה שצריך לפרנס ולדאוג שדברים יקרו, שיהיה מספיק סקס, לבדוק שהיא מרוצה וטוב לה, להיות המבוגר כשהיא הילדה?
כאב, כעס, טינה, חוסר אונים, טירוף, משתלטים עלינו.
למה?
האם צדק הוא בסהכ הסדר? כללי משחק מוסכמים?
ואם כן, איך זה שהם יוצרים כל כך הרבה סבל?
איפה הלכנו לא נכון?
לאתר הבית של ״מה שבאמת״
whatreallyis.com/דף-הבית
