אני חושב שאי אפשר לעשות שום דבר שיוצר תחושת קרבה לקב”ה, אין דרך ליצור את התחושה הזאת. אבל אני באמת מאמין שיש כמה דרכים יפות לעורר אותה כי אני מאמין שהקרבה של האדם והקדוש ברוך הוא היא מוטבעת בתוך הנפש שלנו, טבעית לנו, לא צריך לייצר אותה. היא פשוט מתכסה משגרה, מאכזבות, מסטירות, מכאפות שחטפנו בחיים ולכן היא מתכסה, ועיקר המאמץ שלנו צריך להיות להוריד את הקליפות להוריד את הכיסויים, ולחזור למקום היהודי, פשוט, הראשוני, שבו ילד , וכמו שאני מכיר ילדים כמעט אין ילד שלא בתוכו, מרגיש את הקב״ה, הגרעין הזה נמצא בתוכנו, לפעמים אנחנו קוראים לו בשם בומבסטי כזה שנקרא נשמה, וכמו שאנחנו אומרים כל בוקר, הנשמה בבסיסה היא קשורה
היא חלק מהאלוקה למעלה, והיא מתכסה בכל מיני כיסויים. בגלל גסות שלנו, בגלל מכות שחטפנו, וחולשות וכו', לא באשמתנו הרבה פעמים, הכיסויים האלה אבל העבודה היא להסיר את הכיסוים האלה. מה אפשר לעשות כדי להסיר את הכיסויים האלה? אני מציע כאן שתי עצות, כמו שמציע אותן הרמב״ם בהלכות יסודי התורה, ועצה אחת פשוטה ומוכרת אני חושב זה עולם הטבע. היופי של הבריאה. הרבה פעמים כדי שאני אחזור למצב הילדי שלי אני צריך לצאת למקום הילדי של העולם, ולא מתועש ולא העירוני שלו, קצת לתפוס פיסת טבע או ממש טיול בחוץ או אפילו לשבת מול עץ קצת, לנשום טבע, ולהרגיש טבע. זה פועל באיזה שקוף גם לנפש, שאנחנו חוזרים בתוכנו להיות קצת במקום הבסיסי שלנו, שבו אנחנו קשורים לקב״ה.
זו עצה אחת שאומר הרמב״ם, ועצה שנייה, שהיא כיוון אחר, שזה התורה. מתוך לימוד תורה וכמעט לא משנה מה לומדים העיקר שזה משהו שמעניין אותך ומסקרן אותך. מעבר לעניין של הסקרנות האינטלקטואלית כשלעצמה, טמון שם איזה גרעינים של נוכחות של הקב״ה. כמו שאומר הזוהר ״אנוכי השם אלוקך״ אנוכי זה ראשי תיבות אנא, נפשי, כתבית, יהבית. אני את עצמי שמתי וכתבתי. רסיסים של הקב״ה נמצאים בתוך התורה, וכשאנחנו מתחילים ללמוד משהו, מאיזה שהוא תחום בתורה לא משנה איזה, שמעניין אותנו אנחנו נפגשים עם רסיסים של הקב״ה, מתעורר מחדש הקשר אליו והרצון להיות קשור אליו, היזכרות כמה זה כיף כשאנחנו יחד איתו. אז זו העצה השנייה,
יש לנו שתי עצות טבע ותורה.
--
לסרטוני חדר השאלות בוואטספ:
[ Ссылка ]
לסרטוני חדר השאלות בטלגרם:
[ Ссылка ]
יש לכם שאלה?? שלחו לנו וואטספ:
[ Ссылка ]
