על מנת שנוכל לבלום את העלייה הגואה במחלות, נדרשת התייחסות, קצת, מעמיקה יותר להבנת הטריגרים ליצירתם - התחלואים. באם נסתפק בטיפול הסימפטומטי, בכאב, מבלי התייחסות, מעמיקה יותר, להיבטים הנפשיים הפסיכולוגיים, של המחלה, נמצא עצמנו במעגל כרוני וללא מוצא, ומתמודדים עם מחלות וקשות יותר.
אז מה הם השורשים הפסיכולוגיים, הנפשיים, למחלות?
כתינוקות, כילדים, כאשר לא חשנו בטוב, כאשר היינו במצוקה, ובכינו, ההורים, מידית, ניגשו אלינו, התייחסו אלינו, אולי חיבקו, ניסו להרגיע.
המוח הפסיכולוגי שלנו מידית עושה את ההקשר, התניה: כשאני בוכה, כשאני במצוקה, אני מקבל יחס, חיבוק. כמובן, שאם הבכי גם מלווה בסימנים פיזיים: חום, שלשול, פריחה וסימנים אחרים המצביעים על מצוקה, אזי היחס יהיה בהתאם. זה נקרא נירו- אסוסיאשיין. Neuro- association
בהמשך, ברמה ההתנהגותית, הפנמנו, שכאשר, גם אם אני מתנהג באופן שלילי, אני גם מקבל התייחסות.
לכן, כדי לקבל התייחסות, תשומת לב, מה שנדרש זה להיות במצוקה. דפוס זה השתרש בנו, ומנהל אותנו גם כבוגרים. רק שכעט זה לא כאבי בטן, זה לא חום, אלו מחלות ילדים. כעט, אנו צריכים לייצר מחלות עוצמתיות יותר: מחלות לב, סרטן, פיברומיאלגיה, ומשברים דרמתיים יותר, כדי שיאמינו לנו.
כמובן, שרובנו, באופן קטגורי ומידי נכחיש זאת – שהסיבה למחלה זו הזעקה (של הילד שבנו) לתשומת לב. כי נכון זה לא משהו שאנו עושים לעצמנו במודע, או במכוון. יש לנו כוונה – הרצון לתשומת לב, יחס, והתת מודע מוציא זאת לפועל על פי דפוסים שנרכשו, מהילדות.
שאל עצמך: איזה רווחים יש לך מהחלה, הכאבים? והמתן בסבלנות לתשובה. וככל שנעמיק תמצה שאכן, הכאב, זה הילד, שזועק להתייחסות, לחיבוק.
יש להבין שהצורך ביחס, חיבוק, הוא צורך אנושי עצמתי ביותר, ומחיר סבל המחלה זעום מסבל ה: ניתוק, לבד, או לא נאהב.
אז כיצד משתחררים מדפוסים אלו?
ראשית, קבל את התוצאות, קבל את הכאבים. שנית, היה מודע לדפוסים שיצרו שייצרו את הכאבים.
שלישית, אם המחלה היא סוג של בקשה לתשומת לב, מכאן, אני מתחיל להיות בתשומת לב, לעצמי. מה זה אומר? מכאן, אני לומד להיות קשוב לעצמי, לטפל בעצמי ובעיקר, ואני מדגיש בעיקר כשלא כואב לך, שלכאורה אולי הכל בסדר.
בגדול זה ללמוד להיות האימא והאבא של עצמו

[ Ссылка ]

אנו דואגים לרווחתנו, לבריאותנו. זה האחריות והתפקיד שלנו.
ברגע שנפגין זאת לעצמנו, בעקביות וזה המפתח בעקביות, הילד שבנו, שזקוק ליחס, לאימא, יפסיק לייצר סיבות (מחלות), יפסיק לייצר דרמות (משברים) כדי לקבל יחס. אנו לומדים לתת לעצמנו את מה שחשבנו שזה התפקיד של הסביבה להעניק לנו.
אני מזין את עצמי במזון בריא לא כדי להוריד את הכולסטרול, אלא כי זה טוב לי.
אני עוסק בספורט לא כדי לרדת במשקל, אלא כי זה בריא לי.
אני דואג לקבל טיפולים, לא כי אני חושש ממחלות, אלא כי אני רוצה להרגיש חיוני ובמיטביות.
היחס לעצמי, טיפוח העצמי זה 24 (שעות), 7 (ימים), 365 יום בשנה, זה הביטוי לאהבה עצמית.
דפוסי ההתנהגות, המחלות, מוטבעים בדפוסים במערכת העצבים השדרתית. טיפול חדשני בשיטת NSA גורם למוח להשתחרר מדפוסים אלו, ובכך משחרר אותנו מהתגובות האוטומטיות ומאפשר לנו לקבל החלטות בריאות יותר.

свернуть