מיקי יודקה גרה עם בעלה מאיר'קה כארבעים שנה בקיבוץ הדתי עלומים, שצופה לעבר רצועת עזה. בשבת בבוקר התכוננו מיקי ומאיר'קה לצאת להליכה, כמו בכל יום, אך כששמעו את האזעקות, נשארו בביתם. מיקי עם בתה, חתנה וחמשת נכדיה, אחד מהם תינוק, נכנסו לממ"ד. מאיר'קה נשאר במטבח, ליד החלון הגדול, הצופה לכיוון גדר הקיבוץ. כשהבחין במחבלים שחדרו לקיבוץ, הודיע מיד לכיתת הכוננות. בינתיים, בממ"ד, מיקי אמרה לבתה להניק את התינוק כדי שלא יבכה. היא זכרה את סיפוריו של אביה על התינוקות שבכו ביערות ברומניה, וכך התגלו ונרצחו. רק ביום ראשון בשלוש או ארבע לפנות בוקר, פונתה המשפחה מהקיבוץ, אז התברר שכיתת הכוננות הצילה את הקיבוץ, ואף חבר קיבוץ לא נרצח. מיקי בטוחה שתחזור הביתה, אך אינה יודעת מתי. היא אומרת: "האמון נסדק, אבל לא האמונה."
לעדות המלאה: [ Ссылка ]
לעדויות נוספות: [ Ссылка ]
#עדות710
ביום שאחרי, יהיו סיפוריהם של אלפי תושבים ולוחמים, ילדים צעירים ומבוגרים, ישראלים וזרים, יהודים ולא-יהודים, עדות נצח לאירועי ה-7.10.23.
לאתר עדות710:
[ Ссылка ]
לעמוד הפייסבוק עדות710:
[ Ссылка ]
תאריך צילום: 23.1.2024
צילום: אלון רון
ראיון: תמר פינגולד
עריכת וידאו: רוני אלפנדרי
עריכת תוכן: שירה גודמן
![Первая Чеченская война. Добро пожаловать в ад [Другие 90-е]](https://i.ytimg.com/vi/iDlLABBNQSM/mqdefault.jpg)
