המלחין הוא כנראה ר' עזריאל דוד פסטג שנספה בשואה.
סיפור לחן ןפרסומו ברבים (על פי גרסת אתר "הפיוט והתפילה"):
סיפור גלגולו של הלחן שחובר למילות "אני מאמין" בתקופת השואה ע"י חסיד מודזיץ':
ר' עזריאל-דוד פסטג.
ר' עזריאל-דוד עצמו נספה בשואה, אך הלחן שחיבר בהיותו על רכבת המוות לטרבלינקה, הגיע בדרך לא דרך אל הרבי ממודזיץ' והוא שהפיץ את ניגונו של ר' עזריאל-דוד פסטג בעולם כולו.
קולו הערב של ר' עזריאל-דוד פסטג היה שם דבר בוורשה כולה.
רבים נהרו אל בית הכנסת שבו נהגו ר' עזריאל-דוד ואחיו, אף הם משוררים בחסד, להתפלל בימים הנוראים.
ר' עזריאל-דוד היה עובר לפני התיבה והם ליוו אותו כמקהלה.
הוא ניחן בקול רם, צלול ומרגש, שסחף את כל שומעיו.
חייו החומריים היו צנועים למדי. את עיקר סיפוקו ואושרו שאב ממקור אחר - מעולם הנגינה.
ניגוניו המרגשים עשו את דרכם היישר אל בית מדרשו של רבו, אמן ניגון בזכות עצמו, שחיבב מאוד את ניגוניו.
החסידים בסביבתו של הרבי כבר ידעו כי יום שבו הגיע לחצר ניגון חדש של ר' עזריאל-דוד, הוא יום חג לרבי.
באותו יום גשום בו לקחו הצוררים הנאצים את יהודי העיירה נדחס ר' עזריאל-דוד, עם אלפים מאחיו היהודים, באחת מרכבות המוות, בדרך מוורשה אל מחנה ההשמדה טרבלינקה
הקרון היה חשוך, וללא אויר, פני כולם נסכו עצב , ואוירת ייאוש אחזה בכולם. ודוקא אל מול עיניו של ר' עזריאל-דוד קמו לפתע מילות העיקר הי"ב של הרמב"ם: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא."
הוא עצם את עיניו והתעמק במילים ובתוכנן. דווקא עכשיו, אמר בלבו, כשהכול נראה אבוד, נבחנת אמונתו של יהודי.
ופתאום החלו שפתיו לפזם נעימה שקטה וחרישית. הנעימה השתפכה לה, ואט אט חברה אל המילים עד שהתאחדה עמן. דבקותו של ר' עזריאל-דוד גברה והלכה מרגע לרגע. עיניו עצומות וגופו דחוס, אבל רוחו מתנתקת מנסיבות הזמן והמקום ונוסקת אל על.
הוא לא חש כלל בשקט המוחלט שהשתרר בקרון ובמאות האוזניים הכרויות בתדהמה למשמע הצלילים המופלאים, שכאילו נלקחו מעולם אחר לגמרי. הוא גם לא שמע את הקולות המצטרפים בהמשך לשירתו, בתחילה בשקט, ומרגע לרגע בקול גובר והולך.
הנעימה המרגשת, עם המילים הקדושות, חברו לאמונה הטהורה שבלבבות ופרצו מתוכם בשירה גדולה ואדירה. קרון שלם, דחוס באנשים מושפלים, מורעבים ומדוכאים, שר בעוז: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה..."
שעה ארוכה נמשכה השירה המופלאה הזאת.
לפתע, כמתעורר מחלום רחוק, פקח ר' עזריאל-דוד את עיניו והביט נכחו.עיניו היו אדומות מבכי ולחייו רטובות מדמעות. הוא היה נסער מאוד. "אחים יקרים!", פנה אל הסובבים אותו, "הניגון הזה הוא ניגונה של הנשמה היהודית. זהו ניגון האמונה הטהורה, שגם אלפי שנות גלות ורדיפות לא יכלו לה. קולו נחנק לרגע.
רוצה אני להציע לכל מאן דבעי עסקה בלתי שגרתית: מי שיקפוץ מהרכבת, יציל את עצמו ויצליח להביא את הניגון הזה אל מורי ורבי האדמו"ר ממודזיץ, מעניק אני לו מחצית מחלקי בעולם הבא...
"מקבל עלי", אמר האחד,"מוכן לעסקה!", אמר צעיר נוסף . כעבור שעה קלה הצליחו השניים, לפרק את הקרשים שסגרו על החלון הקטן שבמרומי הקרון. הם נפרדו מאחיהם וקפצו מתוך הרכבת השועטת.
כעבור זמן התייצב על סף דלתו של הרבי ממודזיץ בארצות הברית אחד מהשניים...
הוא נכנס אל חדרו של הרבי, גולל באוזניו את הסיפור המלא ושר לפניו את ניגונו של ר' עזריאל-דוד, חסידו. כל אותה שעה ישב מולו הרבי ומירר בבכי. הרבי ממודזיץ הוא שהפיץ את ניגונו של ר' עזריאל-דוד פסטג בכל העולם כולו. עם הניגון הזה צעדו יהודים אל משרפות הגזים,, אמר, ועם הניגון הזה יצעדו יהודים לקבל את פני משיח צדקנו.
![](https://i.ytimg.com/vi/VfDgMEPPWFw/mqdefault.jpg)