חברות וחברים יקרים ויקרות
אני מניח שלכל אחד מכם קרה לפחות פעם בחיים, שהוא מצא ילד קטן אבוד והשיבו להוריו.
השבת אבידה, מצוה שמעוררת תמיד אור מפתיע בלב המאבד, וגם בלב המשיב.
בפרשתנו, מופיעה מצוה זו עם תוספת מהדהדת 'לא תוכל להתעלם'.
אז מהו הדבר הכי אבוד בנו, בני האדם? איזה דבר אנו מאבדים הרבה בחיינו, ועלינו לעזור אחד לשני ולהשיבו?
נכון. את עצמנו.
אני זוכר תקופות בהם פסעתי חצי אבוד לעצמי, מחפש מי אני? ומה? ואיך אעיז? ואיך אעשה? ואיך אכתוב? ואיך אהיה מי שהייתי רוצה?, ו..
ואנשים טובים רבים באמצע הדרך, סייעו לי. הדריכו, האזינו, העצימו, ושוב העצימו.
אדם שנאבד לעצמו, כביכול חוט השדרה שלו זז טיפה מהמקום.
ואנו, כמו כירופרקט עדין, מחזירים למקום, מאירים בו את חיותו,
משיבים לו את האמון בעצמו.
מקשיבים. מעצימים. ומאמינים כלכך בטוב שבו.
הוא יראה זאת בעיניים שלנו !
ואם הוא אינו פנוי להקשיב? ואם הוא נחסם מלשמוע אותנו ודוחה כל עזרה?
'ואם לא קרוב אחיך אליך.. ואספתו אל תוך ביתך'
עלינו לאסוף אותו אלינו. לביתנו.
לחבק, לתת מקום, להיות לידו פשוט, בנוכחות שאומרת: 'אני פה, כשתרצה..'.
אגב, אדם לא חייב לאבד את מי שהוא..
אנו לא מעט מאבדים 'חלקים' מאיתנו..
הלא תינוקות, (כמו זו שבוכה מאחורי כעת), נולדים שמחים, מאמינים, מאושרים..
איפשהו בחיים, 'חתיכות' מאיתנו נפלו בדרך..
יש שאיבדו את השמחה, והם בעצבות נוראה.
יש שאיבדו את האמונה והאומץ לחיות, והם חיים בחששות מטרידים,
יש שאיבדו את השלווה, וכל דבר מקפיץ בהם כעסים,
ועוד ועוד..
(בסוגרים רק ארמוז, שבעייני, כל סיפורי 'נסיכה שדרקון כלא אותה', זה סיפור על אדם שהיה פעם 'נסיכה' עדין ושלוו, וכעת יש 'דרקון' שיורק אש, ומונע ממנו לחיות את ה'נסיכה' שבו..)
אם כן, עלינו לזהות היטב מה באמת חסר לכל אדם סביבנו? מהי אבידתו?
לתמוך בו,
ולהשיב את האדם אל עצמו.
לא נוכל להתעלם.
שבת השבה שלום
אסף אולשיצקי
