קישור למאמר:
[ Ссылка ]

לא, אתה כתבת את טיוטת המאמר, אז אתה ראשון. לא, מה פתאום, את ערכת את ניתוח הנתונים הנפלא, את ראשונה, הייי, היי, הוא תכנן את מערך המחקר, הוא צריך להיות הכותב הראשון. לא נכון, זה לא עניין התכנון, זה מי שת'כלס אסף את הנתונים. הוא עבד. התרוצץ. אסף תלמידים, או נוירונים, מה זה משנה – הוא אסף, הוא המחבר הראשון. לא חברים, אני ערכתי את סקירת הספרות. אני איפשרתי לכם בכלל להציג את הטענה ואת גישת המחקר והחידוש שלו – אז אני כותבת ראשונה. מה? הוא? טכנאי המעבדה שדאג שהכול יתקתק כמו שצריך? הוא צריך להיות מחבר ראשון? מנהלת המעבדה ראשונה? לא באמת – תכריעו כבר, כן שלום, לא שלום – אבל מי יהיה כתוב פה כמחבר ראשון על המאמר, ומה צריך להיות סדר המחברים, האם זה חשוב בכלל, ומה נהוג בתחומי המחקר השונים?

הגם שבשיחה אציף כמה תשובות לשאלות הללו, המחקר שעליו אדווח כאן מתמקד בהבדלים בין המינים. כך, הממצאים מורים, כי גברים מחליטים בעצמם מהו סדר המחברים, בעוד שנשים מתלבטות בצוותא עם צוות המעבדה. בעוד נשים מערבות את צוות המחקר בשאלת סדר המחברים כבר ביציאה למחקר, גברים נוטים להחליט בעצמם ובדיעבד, ללא שיתוף. אם עורכי המחקר היו בודקים את הספרות הפמיניסטית, היו מוצאים שממצאיהם הולמים את התיאוריה של קרול גיליגן, מי שהצביעה על כך שנשים עובדות עם מערכת מוסרית שיתופית, חברתית, בעוד שגברים דואגים לעקרונות אוניברסליים, ותכל'ס - בעיקר לעצמם. לנשים יש קול אחר, אמרה גיליגן, חברתי, שיתופי. גברים הם סוליסטים יותר. הממצאים מן המחקר על סדר הכותבים בפרסומים מדעיים מורים, שמה שגיליגן אמרה תופס גם ביחס להבדלים בין המינים במעבדה, וביחס לסדר המחברים על המאמרים שהמעבדה מפיקה.

свернуть