מילים: יהודה פרדיס
לחן: משה וילנסקי

התדעו את הצריף הרעוע
הניצב על החוף כה בודד?
התדעו, חבריה, לספר, בגלל מה
כה עזוב ועצוב הוא עומד?

זה שנים לא דרכה בו כף רגל,
רק שחפים מתכנסים בסערה
אך אומרים כי מזמן, בצריפון הקטן
גר מלח ואיתו נערה.

הם חיו בשמחה ובאושר,
הירח האיר את לילם,
והשמש זרח על ילדה ומלח -
עד אשר שוב קרא לו הים.

הוא אמר: העלי נר כל ערב
והציבי אותו בחלון,
והיה כי אחזור ואראה את האור
ואדע: את בצריף הקטן!

הוא הפליג בספינה אל האופק,
מחכה הנערה עד אין קץ
ובצריף הבודד, עת הערב יורד,
נר קטן בחלון מנצנץ.

כך עברו השנים בתוחלת,
עד בלילה גשום וסוער
נרדמה הילדה, והנר לידה -
והרוח כיבה את הנר!

בו בלילה ספינה מתקרבת
ועליה ניצב המלח:
אך לשווא הוא משקיף,
כי אין אור שם בצריף,
הוא חזר אל הים והלך.

יש אומרים: הוא מצא לו אחרת,
יש אומרים: במצולות הוא טבע
הילדה על החוף עוד חיכתה ולבסוף
דעכה כמו הנר שכבה.

ומאז ריק הצריף הרעוע,
רק שחפים בו צורחים ביגון
אך בליל סערה, עת הרוח קרה,
אור של נר מהבהב בחלון...

свернуть