צומת כרכור 8.6 נאום טל ברייר בן מוחה

בשבת האחרונה נעצרנו ארבעה מהצומת
זה לא טריוויאלי לבן אדם או בת חווה מהיישוב למצוא את עצמה מאחורי סורג ובריח. זה לא טריוויאלי להיות אחוזה על ידי שוטרים בכזו אגרסיביות שמשאירה לך סימנים סגולים על היד, זה לא טריוויאלי שהשוטרים זורקים את התמונה שהנפתי- תמונתה של דורון החטופה.
מצאתי את עצמי יושבת בזינזנה, ברכב העצורות העצורים, וחושבת:
מה קרה למדינה האהובה שלי?
איך יתכן שהכל הפוך ושהמשטרה נשלטת על ידי עבריין?
איך קורה שבמקום להחזיר את החטופות והחטופים זורקים את תמונותיהם במיאוס בשולי הכביש?
איך קורה שאנחנו, שכל החיים תרמנו למדינה, בצבא ובחיים האזרחיים, מצאנו את עצמנו מאחורי סורג ובריח. איך?

האמת היא שכשישבנו בזינזנה עוד לא היה לנו מושג עד כמה העולם התהפך.

סיימתי בהצטיינות שני תארים במשפטים, ועד ליום שבת האחרון הייתי בטוחה שזה ידע מיותר עבורי. הרי אני עוסקת כבר שנים בקידום שוויון מגדרי בחברה דרך חינוך. אבל כל מה שלמדתי, התנקז אל השבת הזו ועזר לי להבין עד כמה חלחלה רוח המפקד בן גביר לחלק מהשוטרים ולהתנהלותה בכלל.
עיכבו אותנו בלי להגיד לנו למה, כשכבר אמרו לנו את הסיבה בתחנת המשטרה - הטיחו בנו כל אשמה אפשרית ושיקרו בלי הנד עפעף. פרט לאחריות למטח הטילים האיראני – הואשמנו בכל.
בדיעבד הסתבר לנו שפיקוד העליון של תחנת המשטרה פשוט החליטו לעצור אותנו מראש למען יראו וייראו. איך עושה זאת משטרה שצריכה לרצות את בן גביר? הושיבו אותנו 5 שעות בתחנת המשטרה כדי שחלילה עורכת הדין שלנו לא תוכל לערער לבית משפט שפועל עד 24:00 בלילה. רק אחרי שבית המשפט נסגר לקחו אותנו לחקירה. אחד השוטרים צעק שה7 באוקטובר קרה בגללינו! גם לאורך השימוע עליו התעקשה שירה קידר, עורכת הדין המדהימה ממערך "עוטף העצורים" שמסייעת לעצורי המחאה, לא הפסיקו השוטרים אלו באי כוחיו של השר לומר לנו שאנחנו בדרך למעצר. כן שימוע, לא שימוע, אנחנו ניעצר. מבינות ים עד כמה המשטרה נפלה?
אבל לנו יש מערך 'עוטף עצורים' מדהים, ועורכת דין שהיא קרן שמש, ובית משפט מדהים שהממשלה עוד לא הצליחה למוטט. כל אלו סיכלו את התכנון הבזוי להאשים אותנו בהאשמות שווא שקריות. שוחררנו ובהמשך גם ביטל ביהמש את כל ההגבלות ההזויות שניתנו לנו. כולל זו שאסרה עלינו להיות פה ממש עכשיו!

אני רוצה להדגיש, תבינו, אנחנו לא נלחמים פה על ישראל דמוקרטית.
תפנימו: ישראל היא כבר לא דמוקרטיה!
המשטרה כבר נפלה, זו משטרה פוליטית. זה הייעוד של הדור והדורות שלנו.
עד כאן השבר.
אבל משבר הוא גם הזדמנות. המילה "משבר" בתנ"ך היא הכיסא שעליו כורעת היולדת ללדת. המקום הכי כאוב הוא גם המקום הכי מצמיח ואנחנו נצמח.
סיפרתי לחברה איך צילמו אותי בתחנה ולקחו לי טביעות אצבע. היא אמרה שזה בטח משפיל נורא. אני רוצה להגיד לכןם שזה- לא משפיל. הרגשתי גאווה שאני חלק משרשרת של נשים שלוחמות על זכויותיהן!
בזמן הצילום סיפרתי לשוטרת על התמונות שחרוטות בזיכרוני. נזכרתי בדמותה של רוזה פרקס בתחנת המשטרה. רוזה פרקס, שלחמה למען זכויות האפרו-אמריקאים. סיפרתי לשוטרת על מאבק הסופרג'יסטיות – אותן נשים שבזכותן היא יכולה להיות שוטרת ולהצביע. אותן נשים ששבתו רעב, ונעצרו לאורך שנים, שנים שנים – עד שמאבקן הצליח ונשים הפסיקו להיות רכושו של הבעל, זכו להצביע בבחירות, ויכלו לעסוק בכל מקצוע.
הן, הסופרג'יסטיות, רוזה פארקס ונשים אמיצות אחרות נתנו לי כוח. כוח להגיד לא! כוח להרים את הראש, להשמיע את קולי להיות גאה בעצמי ובנו. אני מספרת כאן עליהן כדי שתתמלאו גם אתםן בכוח להתנגד. כדי שתתמלאו באמונה ובידיעה שהמאבק יהיה ארוך, אבל אנחנו ננצח!
בתום החקירה ההזויה שלי נשאלתי אם יש לי מה להוסיף. כמובן שעניתי שכן ווידאתי שכל מילה שלי נכתבת בפרוטוקל: הוספתי שבעקבות המעצר אני מבינה עכשיו יותר לעומק עד כמה המחאה שלנו היא מחאת הישרדות. מחאת אין ברירה. שאין לנו שום אופציה חוץ מלצאת למחות ולהוציא להוציא את העם היפה והטוב שלנו החוצה להתנגד. אמרתי שאני נחושה עוד יותר להדיח את השר בן גביר ואת ממשלת הרקב שלו. הדגשתי את ההכרח למחות כדי שהחטופות והחטופים יחזרו הביתה! הוספתי כי המחאה היא חובתי וזכותי הדמוקרטית כלפי המדינה הזאת שאני כל כך אוהבת, וזאת חובתי הראשונה במעלה כלפי הבנות שלי וכלפי העתיד שלהן. עבורן אני כאן..

השבוע נציין את חג השבועות בקריאת מגילת רות.
"אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלוהייך אלוהי" אומרת רות לנעמי- רות נשארת עם נעמי- רות דבקה בה.
אני מסתכלת על קהילת הצומת הזו, נזכרת איך ביום המעצר הקהילה כאן לא השאירה אותנו לרגע אחד לבד. חברות חברים משפחה אנשים שמכירה רק מכאן כולכןם הייתםן סביבנו כשישבנו ברכב הזינזנה, הייתםן איתנו וסביבנו עד עלות השחר בתחנת המשטרה בזכרון יעקב, והייתםן איתנו בהודעות מחזקות ועטופות בכל מדיה.
אני מסתכלת על התמיכה היקרה מפז שקיבלנו ממערך עוטף העצורים, שבאמת אין אין אין דברים כאלו, לרגע לא משאירות אותך לבד. תמיכה מאחים ואחיות לנשק מבונות אלטרנטיבה מהמוני א.נשים שחיזקו בכל מדיה אפשרית. שהיו איתנו, שדבקו בנו.
אני נזכרת בשיר ששרנו בעודנו מעוכבים במשטרה. שיר שחצה את הקירות שהפרידו בינינו והפך לתפילה – "ארץ שנאהב היא לנו אם ואב, ארץ של העם, ארץ לעולם, ארץ בה נולדנו ארץ בה נחיה יהיה מה שיהיה!" ...
חברות חברים אנחנו נמשיך נאבק וננצח כי הארץ הזאת היא המקום שלנו וכי אנחנו חייבות וחייבים לילדות.ים שלנו.
משטרת בן גביר יש לי הודעה בשבילכם- אם חשבתם שראיתם את הלביאה שבי – טעיתם. בשבת האחרונה היא התעוררה- לביאות מתעוררות כשהן מריחות ממשל שמפקיר ילדות וילדים של הלהקה של העם שלהן, משטר שעומד לפגוע בילדות ובילדים שלהם ובנכדים שעוד לא נולדו- משטרת בן גביר- עוד לא ראיתם מה זה לביאה!
הערתם אותנו את כולנו את הלביאות והאריות שבנו. אנחנו נאבק וננצח כי מגיע לנו טוב יותר,
כי אנחנו אנחנו התקווה!

свернуть