משיח

כל כך הרבה זמן אתם קוראים לי
בטוחים שאם אבוא תקומו לתחייה
אז החלטתי לקפוץ לבקר
למרות שהחמור שלי כבר זקן
ולא כל כך סוחב בעלייה

שער הרחמים יום שטוף שמש
אף אחד לא אמר לי להביא מימייה
ואז מסתבר שהשער סגור
לא שזה לא היה לי ברור
הייתי פעם ש"ג בקריה

עובר לplan B - שער האשפות
לא מריח מדהים, אבל יש שם כניסה
פונה ישר לכותל המערבי
ומאבטח שבוז עם מבט לבבי שואל:
"זו שלך הסוסה?"

-"זאת לא סוסה"- אני עונה בנימוס
"זה חמור קצת זקן אבל שקט ונבון"
-" חמור לבן, ומה אתה- משיח בן דוד?
כנס, כנס סבא וואללה – מה שתגיד רק-
אין לך נשק, נכון?"

מסתובב ברחובות העיר העתיקה
נושם עמוק את כל הריחות שבאוויר
לכל אבן ואבן סיפור משלה
של קרבות ושירים נשאים בתפילה
אני ממשיך להסתובב בעיר....

פתאום תופס אותי רכב לחומוס וזיתים
מחנה את החמור בלבן-כחול
נהנה מהאוכל ומתחיל להקשיב
לשיחות שאנשים מנהלים מסביב
ואוזניי לא יכולות לסבול

רק דברי רכילות ולשון-הרע:
"היא מכוערת והוא גנב והוא אנס"
כולם אוכלים כאן במקום כשר
ולא משנה מה הפה אומר
מה שחשוב זה רק מה לשם נכנס
קצת מבולבל חוזר אל החמור שלי
דו"ח של מאה שקל מבצבץ מבין אוזניו
צועק:" היי, שוטר, הוא על כחול-לבן!"
-"תסתום ת' פה! תגיד תודה שהוא עוד כאן"
ויורק ומפנה לי את הגב

החלטתי להבליג וללכת אל השוק
איזה אתיופי שם מוכר פרות עומד ומחייך
מספר לי איך בדיוק אתמול
לקוח לא הסכים ללחוץ את כף ידו
מהפחד שמא יתלכלך

קשה לי לתאר את התחושה הקשה
מאוכזב ועצוב וכולי נכלם
בדמעות מלוחות של ייאוש
עם חמורי הזקן התשוש
ומוקף בשנאת חינם
נעמדתי במרכז העיר הקדושה
הנפתי ידיי ובקול רם ונשא קראתי

שמע ישראל ואולי תסתכל
אחיך מתים משנאה
אני המשיח וחמורי הלבן
נוסעים עכשיו מכאן לחופשה ביוון
נשמח לשוב אליכם
כשתפתחו את לבבכם
ותהיה בכם רק אהבה.

свернуть