מילים: זלמן שניאור
לחן: עממי ערבי
כתיבה: 1906

[א']
הוֹי, יָד עֲנֻגָּה הָיְתָה לָהּ –
אִישׁ לֹא הֵעֵז גַּעַת בָּהּ.
זוּג שְׂפָתֶיהָ שָׁנִי חֵן –
רַק לִנְשִׁיקוֹת נוֹצְרוּ הֵן,
הוֹי, אִמָּא, רַק לִנְשִׁיקוֹת נוֹצְרוּ הֵן.

[ב']
הוֹי, בִּלְחָיֶיהָ הַחַכְלִילוֹת
שִׂחֵק תָּמִיד בְּרַק-הַפָּז;
רָעַד תָּמִיד חֵשֶק-רָז
בִּלְחָיֶיה הַחַכְלִילוֹת,
הוֹי אִמָּא, בִּלְחָיֶיה הַחַכְלִילוֹת.

[ג']
הוֹי, אַךְ בַּלֵּיל הַהוּא הַזַּךְ,
עֵת שֶׁשְּׁטָפָהּ צֵל הַסְּבַךְ,
אָז אֶת לִבָּהּ מָסְרָה לוֹ,
אֶת כָּל לִבָּהּ מָסְרָה לוֹ,
הוֹי, אִמָּא, אֶת כָּל לִבָּהּ מָסְרָה לוֹ.

[ד']
הוֹי, עַיִן שְׁחֹרָה הָיְתָה לָהּ –
אוֹר וָצֵל הִתְנַגְּשׁוּ בָּהּ.
עַל מִצְחָהּ רַעַד עוֹד,
טַל הַיַּלְדוּת מָלֵא הוֹד,
הוֹי, אִמָּא, טַל הַיַּלְדוּת מָלֵא הוֹד.

[ז']
קְוֻצַּת עַרְמוֹן הָיְתָה לָהּ
שְׁתֵּי כְּתֵפֶיהָ כֻּסּוּ בָהּ;
וּלְחָזָהּ – לֹבֶן שֵׁשׁ,
רֵיחַ קַיִץ וִיקוֹד אֵשׁ.
הוֹי, אִמָּא, רֵיחַ קַיִץ וִיקוֹד אֵשׁ.

[ט']
הוֹי, וַיְהִי עֶרֶב, וַיְהִי לֵיל
חֶרֶשׁ נָשְׁקוּ צֵל אֶל צֵל
אָז אֶת לִבָּהּ מָסְרָה לוֹ,
אֶת כָּל לִבָּהּ מָסְרָה לוֹ,
הוֹי, אִמָּא, אֶת כָּל לִבָּהּ מָסְרָה לוֹ.

свернуть