בקורס פסיכולוגיה התפתחותית מקובל ללמד את התאוריה של פיאז'ה על שלבי ההתפתחות הקוגניטיבית. מדובר בתאוריה שמאפיינת קווי חשיבה בהתאם לטווחי גיל שונים. מאחר וישנם הרבה סירטונים באנגלית אשר ממחישים את השלבים והאיפיונים השונים, אך מעט מאד בעברית, חשבתי שיקל על סטודנטים דוברי עברית לעקוב אחר הרעיונות בעברית. מקווה שיהא לכם לעזר :)
בגילאי 7-11/12 מדובר על שלב האופרציות הקונקרטיות, ובו, ע"פ התאוריה, החשיבה היא מוחשית, כלומר, נעזרת במציאות ובניסיון של ממש, כמו משהו שאפשר לראות/לגעת (או שקרה בעבר) בו ולכן קל לדמיין.
בגילאי 11/12-18- חלה התפתחות של המחשבה לשלב של האופרציות הפורמליות. החשיבה יותר יעילה ושיטתית, אינה נאחזת/נתפסת למוחשי, כי אם יכולה להעזר בדימיון, חשיבה מופשטת, בלתי-אמצעית, גם אם על פניו הדבר אינו קורה במציאות.
בסרטון יאיר, בן 9, משיב נכון על שאלה שהוא צריך לדמיין על סדרה של גבהים. כלומר, הוא רכש חשיבה טרנסדוקטיבית. בהמשך הוא נשאל על מיקום עין שלישית, והוא מתלבט בין המצח לעורף. אלה התשובות שמרבית המשתתפים יענו. המצח יותר פופולארי בגילאים הצעירים, כנראה מכיוון שהוא מתאר חשיבה יותר קונקרטית, מוחשית, קרובה למה שאנחנו מכירים ויכולים לדמיין. הגדולים יותר יעדיפו את העורף, לרב בגלל שנוכל לקבל תמונת "360" מעלות על העולם. בימינו עם סרטי עבמ"ים החשיבה הזו יותר קונקרטית ומוחשית מבעבר, אך היא כבר לא מוחשית כמו התשובה "במצח".
בשאלה לגבי האנשים ההולכים על הידיים, רעיונותיו קונקרטיים, שוב. נצמדים למציאות הגיונית- בד"כ הולכים על הרגליים, כך שאנשים לא טובים בללכת על הידיים וכד'. ילדים בשלב הפורמלי היו משיבים תשובת שיש בה ראיית "על", הסתכלות על העולם כשונה באופן מהותי. כלומר "כולם היו הולכים על הידיים, העולם ההפוך היה רגיל".
לגבי הכוסות הנשברות במכת פטיש או נוצה, תשובותיו תואמות את המציאות, את הידע המוחשי שלו על העולם. ילדים בשלב הפורמלי יתייחסו לכתוב בכרטיסייה כאל כלל, חוק, ויגידו שהכוס תשבר (אף אם לעיתים יביעו הסתייגות- "זה לא הגיוני, אבל היא תשבר").
