פרשת ויחי

בפרשתנו מסופר על ברכותיו של יעקב אבינו לבניו ולנכדיו.
יוסף מסדר את בניו לפני יעקב, את הבכור - מנשה ליד ימינו של יעקב, ואת אפרים - הצעיר בשמאלו של יעקב.
אך יעקב משֹכל את ידיו ועם יד ימינו מברך את אפרים הצעיר, ועם שמאל את מנשה.
יעקב תוך כדי ברכתו לאפרים מסביר כי אפרים "יגדל ממנו", ממנשה.

אם כך, מדוע נקבע בשמיים שמנשה יהיה הבכור?
שכבר היו מסדרים שאפרים יהיה הבכור.

מסביר הרבי, מנשה נקרא על שם "כי נשני אלוקים ..ואת כל בית אבי"
יוסף יודע שבמצרים יהיה קשה עד כמעט בלתי אפשרי לשמור ולזכור את מורשת בית אבא, לכן הוא קרא לבנו בכורו בשם שיזכיר לו תמיד את בית אבא.

ואילו אפרים נקרא על שם "כי הִפרני אלוקים בארץ עניי".
על שם ההצלחה והגדולה שה' נתן לנו במצרים.

יעקב יודע שתכלית ירידתו של יהודי לעולם הזה כי כדי להפרות ולהצליח לרומם את המקום הנמוך לקדושה.
כי נתאווה הקב"ה לעשות לו יתברך דירה בתחתונים" ואנחנו היהודים נשלחנו כדי לעשות לה' דירה דווקא במקומות הנמוכים.
לכן יעקב מברך את אפרים דווקא בימינו כי זו התכלית.
אך אי אפשר להצליח בתכלית זו מבלי לזכור תחילה מהיכן הגענו, את המסורת שלנו, את מסורת יעקב אבינו. לכן זו ההתחלה ולכן מנשה קיבל את הבכורה.

אנחנו בע"ה נקח את המסורת שהועברה אלינו במשך אלפי שנים ואיתה נרומם יחד את המקומות בהם אנו נמצאים
ובע"ה נביא את הגאולה
תכף ומי"ד ממ"ש.
שבת שלום.

מעובד על פי ליקוטי שיחות.
שיחות קודש מפי הרבי מליובאוויטש.

свернуть