חיים צינמן, אביו של מתן ה-6 שנהרג בתאונה אמש בכביש 60 בבנימין:

"ממש שעצוב וכואב, קשה לי מאוד לדבר. אשתי רבקה נסעה עם ארבעה מילדינו ואני ברכב עם שניים מהילדים לכיוון אריאל, נסענו לאכול ארוחת ערב עם חמותי. איך שהגענו לאריאל קיבלתי טלפון 'תחזור מהר, אשתך עברה תאונה', חזרתי ואני רואה את האוטו מפורק לחלוטין, כולם מדממים וכואבים. את מתן הקטן לא ראינו, פינו אותו איך שהגענו. כולם מפוזרים, הבן והבת בשערי צדק, אשתי כאן בעין כרם, פשוט כואבים ועצובים.

*בכל יום שאנחנו נוסעים בדרכים שלנו ביהודה ושומרון יש פחד מאבנים, תאונות אין סופיות, פשוט בלי הפסקה. כל יום מקבלים הודעות מאנשים ביישוב שלנו או אחרים, בכל אזור בנימין. ממש קטסטרופה, זה קטל הרג ואובדן. במקרה הספציפי שלנו, גם רבקה ושניים מהילדים ראו את האוטו 200 מטר מלפניהם, אוטו לבן גדול, שמאיץ ונוסע לכיוון שלהם. לא היינו מכוניות מסביב, פשוט נסעו לכיוון שלהם. רבקה ניסתה לבלום כמה שאפשר, הילדים היו חגורים ואשתי נוסעת לאט. היא לא מתעסקת בפלאפון, אין דבר כזה. פשוט האוטו האיץ לכיוון שלה ומאז כולנו מפוזרים בבתי חולים - המשפחה והיישוב עוטפים אותנו בכל מה שאפשר.*

*זה פשוט קטסטרופה.* אני נוסע כל יום להרצליה וחזור, לפני כשבועיים עשינו מיגון אבנים לרכבים, כל הזמן אנחנו שומעים פגיעות, זה לא ייאמן. תחשבו על הילדים שלכם, *תחשבו על מתן. אתמול אבא שלי קנה למתן תיק לכיתה א' והוא רקד איתו כל היום בבית, והייתי צריל לקחת ממנו את התיק כי הוא פשוט לא הפסיק, ואז הוא הלך לחדר ולקח את התיק עוד הפעם. הוא לא יכול להינות מהתיק הזה.*
*מתן היה ילד טוב, חייכן ושמח. עכשיו הוא כבר לא איתנו.*

זה לא תאונת דרכים. צריך לחקור את זה עם כל הגורמים האפשריים - משטרה, צבא, שב"כ, זה קורה כל יום. אי אפשר להגיד 'לא ראינו אז אנחנו לא יודעים'. אנחנו 20 דק' מרחק מכל הערים מסביב, המשפחות של כולנו בכל מקום בארץ. זה פשוט קטסטרופה מה שקורה ביהודה ושומרון. בזמן שהיו חיילים, הערבים היו בשקט והיה פחות פגיעות. היום כבר אין חיילים ושוטרים, אם אין כוח בצמתים זה פחד אימים. זה פשוט בלתי אפשרי - תחשבו על הילד שלכם!"

свернуть