גטו ורשה הוקם לריכוזה של הקהילה היהודית הגדולה ביותר במזרח אירופה. הגטו נסגר ב -- 16 בנובמבר 1940 והקיף את הרחובות המיושבים יהודים (כ -- 73 רחובות). בשטח שהיווה רק 2.4% מתחומי העיר, נדחסו כ -- 30% מאוכלוסייתה.
ערב המלחמה היו תנועות הנוער החלוציות מסגרת מלוכדת ואידיאולוגית שהיוותה אלטרנטיבה מוצהרת למעגל ההשתייכות הבסיסי ביותר -- המשפחה, ויצרה בקרב חניכיה זהות חדשה ששללה את המשך הקיום היהודי בגולה. אותו ניתוק אידיאולוגי ממסגרות החיים שבתוכן צמחו חברי תנועות הנוער הציב בפני התנועות אתגר מורכב לאור המציאות החדשה בתקופת השואה, מציאות שדרשה מהן להגדיר מחדש את עמדתן ותפקידן ביחס לציבור היהודי הרחב.
ב -- 18 בינואר 1943, עת החל הגירוש השני מהגטו, פעל ארגון אי"ל בפעם הראשונה נגד הגרמנים. אקציה זו היוותה נקודת מפנה; בתיאום עם אנשי תנועות הנוער, רובם הגדול של יהודי הגטו לא נענו לפקודות הגרמנים לרדת למקומות האיסוף. האקציה הופסקה אחרי ארבעה ימים והגרמנים נסוגו משטח הגטו. הפסקת האקציה התפרשה כתגובה ישירה להתנגדות הצבאית. במהלך שלשת החודשים הבאים, עד אפריל 1943, התקיימה היערכות קדחתנית של הכוחות הלוחמים לקראת הגירוש הבא: עמדות הוכנו בתוך מבוכי הבתים ועליות הגג בגטו ונשק נאסף ונקנה. האוכלוסייה האזרחית עסקה אף היא בהכנות רשת מחבואים ובונקרים תת קרקעיים מצוידים היטב, בחלקם גם בנשק. כך נוצר שיתוף אינטרסים בין האוכלוסייה האזרחית ולוחמי תנועות הנוער, שיתוף שנבנה על התקווה כי לחימה עשויה להוביל להצלה. כל אלו גרמו לכך שהאקציה האחרונה, שהחלה ב -- 19 באפריל 1943, הציתה מרד עממי רב היקף.
למידע נוסף:
[ Ссылка ]

свернуть