להיות סמרטוט נהיה חלק מהאישיות, בצו ראשון כנראה שעשיתי טעות. החברים המשתמטים מתקדמים בחיים, תואר ראשון שני, ואיפה אני? הייתה לי חברה, היו לי חברים, אבל ב17-4 כולם נעלמים. אני סובל כאן בקטע אחר, נשבר לי הזין לא יכול יותר. שבוז וגם שבור מנטלית, מלחמה או שלום כבר לא ממש אכפת לי. כי אני שונא את הצבא, אני שונא את הצבא, אני שונא את צה"ל.

אז חשבתי שיהיה נחמד להיות קרבי אבל המערכת הזאת רק דופקת אותי, אין פה אויבים יש רק הנפצות 3-6 למוות זו לא דרך לחיות. אז מה נשאר לי בחיים, כרגע לוחם אבל אין לי עתיד. מזיינים לי את ת׳שכל כל הזמן, ב-מ"א אבל שום דבר לא השתנה. תסכול לגמרי השתלט, על השלוש שנים האלה כמה שאני מתחרט, כי אני שונא את הצבא.....

בורח לאנשים בגיל שלי, תאסוף בדלים ואל תדליק אותי. כל מפקד פה הוא שוטר סמוי, הם זונות של המערכת וזה כזה ברור לי. כל שנייה כאן זה סוג של סבל, איך שאני פותח את העיניים מרגיש באבל. ועד מתי אפשר לחכות שיתיחסו אלי כמו בן אדם ויתנו לי לחיות, ויש לי רק המלצה קטנה, לפני שאתם מתגייסים תנו לזה עוד טיפה מחשבה...... אני שונא את הצבא

свернуть