בין כאב למיינדפונלס / עידו א. זן
מתוך הספר "לאהוב את עצמך – לרפא את עצמך"
במאה העשרים ואחת הפך הכאב למגיפה של ממש, לסיבת המוות מספר אחת בעולם, ועדיין, למרות הנתונים הנוראיים, נדמה שאף אחד לא באמת מתייחס למקור הבעיה שגורמת לכולנו לכאוב.
כי כאב הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. אין עוררין על כך שכל אדם יחוש כאב כזה או אחר במהלך חייו. לכן ניתן לומר באופן כמעט מוחלט שהכאב הינו בלתי נמנע, בעוד שהסבל הוא בכלל עניין של בחירה.
אבל כאב אף פעם לא מתחיל ככאב כרוני. כאב הוא המנגנון הקדום ביותר הקיים בגוף האדם, מנגנון שנועד לסייע לנו במקרי מצוקה. אבל כאשר הכאב נמשך באופן רציף או מחזורי, לאורכם של שבועות, חודשים או יותר, אז מדובר כבר על כאב כרוני, וככזה הוא כבר הופך למחלה בפני עצמה, לאלמנט נוסף עמו יש להתמודד באופן קבוע, בנוסף למקור הכאב.
אבל כאב כרוני, בניגוד לכאב אקוטי, ברוב המקרים אינו מבשר על סכנת חיים ברורה או מיידית, והוא דומה יותר לפעמון אזהרה שמצפצף באופן קבוע ברקע, כאילו מזכיר לנו כל הזמן שעלינו להתייחס למקור הכאב, לשורש הבעיה, ולשנות את דרכינו. מהניסיון האישי שלי, החיים עם כאב כרוני הם מורכבים ביותר - ישנם ימים טובים יותר וישנם ימים טובים הרבה פחות. ישנם ימים בהם אתה מתעורר בבוקר מוכן לטרוף את העולם, בעוד שבימים האחרים גם הפעולה הבסיסית ביותר של לגרור את עצמך החוצה מהמיטה נראית בלתי אפשרית.
כי כאב כרוני הוא כאב שנמשך ונמשך ונמשך. גם אם לא באופן רציף, זהו כאב שמלווה את חיי הסובלים ממנו באופן תדיר; הוא שם כשאתה הולך לישון והוא שם כשאתה קם בבוקר. הוא מלווה אותך בפעילויות מחוץ לבית, וגם בתוכו. לפעמים הוא אפילו משתלט כליל על חיי היומיום שלנו.
אבל האבסורד הוא שככל שהכאב נוטה לחזור יותר - כך אנו גם חושבים עליו יותר. חרדים ממנו. מפחדים ממנו ומההשלכות שלו. וככל שאנו חושבים יותר על הכאב, באופן אבסורדי, הוא רק נוטה לחזור יותר ואף להתגבר. כי הכאב מגביר את עוצמת הרגש, ואז הרגש מגביר את עוצמת הכאב, וכך שוב אנו מוצאים את עצמנו לכודים במעגל קסמים עצוב שכל עיקרו הוא כאב והניסיון להימנע ממנו. דבר והיפוכו.
עכשיו, נסו לחשוב, מה קורה לנפש האדם שמתמודדת בכל פעם מחדש עם מצוקה. נסו להתרכז בדבר אחד בזמן שסביבכם רועשים כל היום פעמוני אזעקה. תשומת הלב שלנו מתפצלת - חלק ממנה קשוב למצוקה שנשמעת מהגוף, ולהתמודדות עמה ועם תסמיניה, בזמן שהחלק השני מנסה להמשיך ולתפקד כרגיל. כמו כולם. וזה רק עניין של זמן עד שמאזן הכוחות ישתנה ויוביל אותנו לקריסת מערכות. אחרי הכול, גם המערכת הצבאית המתורגלת ביותר בעולם אינה מסוגלת להתמודד עם איומים קונקרטיים בכל החזיתות עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, שלוש מאות ששים וחמישה ימים בשנה. אפילו הלוחם המיומן ביותר זקוק לכמה ימי חופשה להחלמה או מנוחה.
אבל איך יוצאים לחופשה מבלי לארוז מזוודות?
איך חוזרים לפתח את השקט שבתוכנו כשהכול מסביב רועש?
במילה אחת – מיינדפולנס
* מתוך ערב לימוד ותרגול מיינדפולנס בהנחיית תומר אסטה 26.6.2024
להזמנת הספר "לאהוב את עצמך - לרפא את עצמך" - [ Ссылка ]
