"... למה נקרא שמו און? שכל ימיו באנינות. בן פלת - בן שנעשו בו פלאות"2. ועוד: "... בן ראובן: בן שראה והבין..."3. אשת און מוזכרת יחד עם עוד שתי נשים שהצילו את בעליהן: "תנו רבנן...:שלוש הצילו בעליהן מהמיתה והן אשת און ומיכל בת שאול ושרח בת אשר"4. ועל הפסוק"חכמת נשים בנתה ביתה ואיולת בידיה תהרסנה"5 אומרים חז"ל:
הראשונה היא אשתו של און בן פלת והשנייה היא אשת קרח6.

למעשה און חזר בו מהליכתו עם קרח ועל כן זכה להינצל. "שכבר חזר בו בעצת אשתו שהצילתו כמאמר רבותינו"7:

"אמר רב: און בן פלת - אשתו הצילתו. אמרה לו: מה איכפת לך? אם משה הרב, אתה תלמיד, ואם קרח הרב, אתה התלמיד. אמר לה : ומה אעשה? הרי הייתי בעצה עם קרח ונשבעתי לו אמונים. אמרה לו: הרי ידוע כי כל העדה כולם קדושים וצנועים. שב אתה, ואני אציל אותך! השקתהו יין ונשתכר, והשכיבתו בתוך הבית, והיא התיישבה על יד הפתח ופרעה את שערה. וכל מי שבא לקרוא לו וראה אשתו, חוזר. ובינתיים נבלעה עדת קרח"8."והנה לא בא, ולא היה עמהם ולא עם עדת קרח, כי הלך מלפניו כשהלכו להם דתן ואבירם כאשר נתוכח עם קרח, ולא הושב שם... כי הנה הכתוב לא הזכירו שנבלע עם דתן ואבירם, והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' במקריבי הקטרת, כי היו חמשים ומאתים מלבד ארבעה "9.


"בשעה שפתחה הארץ את פיה, הייתה מבקשת לבלוע את און שהיה במיטה. עמדה אשתו ואחזה במיטה ואמרה: רבון העולמים, כבר נשבע און בשמו הגדול שלא יהיה במחלוקת לעולם. שמך חי וקיים לעולם, אך אם יכפור בשבועה, אתה יכול להיפרע ממנו לאחר מכן10".


יש המכנים את און בכינוי 'צדיק': "ולפי שהלך משה לפתחו של דתן ואבירם זכה להציל ארבעה צדיקים מדינה של גיהנם: שלשה בני קרח ואון בן פלת..."11. גם לאחר מעשה עומדת אשת און לצידו: "אמרה לו לאון: קום, צא! אמר לה: מתבייש אני ממשה רבנו. אמרה לו: אני אצא עמך! מיד יצאה ועמדה לפני משה. ברח משה ממנה. כשנעמדה, הייתה צווחת ובוכה. אמר משה: מה טיבה של אשה זו? אמרו לו: רבנו, אשתו של און זו. אמרה לו: רבנו, כך וכך היה המעשה. הלך עמה לביתה, ועמד על הפתח וקרא לאון ואמר לו: המקום ימחול לך..."12.

חז"ל משבחים את אשת און ואומרים עליה: משלי פרק יח כב מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה': וכן אתה מוצא באשת און בן פלת..."13 .
.
מה לאון בן פלת ולמעשים כאלה? בני שבט ראובן, ובראשם נשיאם אליצור בן שדיאור, דתן ואבירם שהיו בני פלוא, והיו כנראה מדוברי השבט, ואון בן פלת, היו שכניהם של קהת, ולכן התקוממו כל כך על הכבוד שנפל בחלקם, ולא בחלקם של שבט ראובן, שהיו בכורים גם הם... מכאן אמרו: 'אוי לרשע ואוי לשכנו, טוב לצדיק וטוב לשכנו'14. דתן ואבירם שהיו שכנים לקרח שהיה שרוי

свернуть