מוזמנים להירשם ל"שיר עד" ◁ בלחיצה על הפעמון 🔔 תוכלו לקבל הודעה על כל סרטון חדש שעולה כאן ◁ נשמח לתגובות. תודה. [ Ссылка ]
תיאור השיר:
-----------------
מילים: זאב ז'בוטינסקי (1940-1880) |
לחן: נחום (נחצ'ה) היימן (2016-1934) |
עיבוד: אדם הפטר (נ' 1952) ומושיק צברי |
ביצוע: השני-שרים - אדם הפטר (נ' 1952) ואלי ארגון (נ' 1952) |

שנת כתיבה: תרפ"א, 1926, פריז | שנת הלחנה: 2010.

זאב ז'בוטינסקי כתב את "שיר הדגל" ("Shir HaDegel") ("Song Of The Flag") בפריז, בשנת תרפ"ו, 1926 (אליה עבר בשנת 1924).
היה זה כשלוש שנים שנים לאחר שהסתדרות הסטודנטים העבריים, "חשמונאי", שפעלה בריגה, בירת לטביה, ייסדה (בחורף 1923: י"ט בטבת תרפ"ד, 27.12.1923) את בית"ר - ברית הנוער העברי ע"ש יוסף טרומפלדור.
את השיר כתב ז'בוטינסקי לבקשת חברי "חשמונאי" כדי שישמש המנון לארגונם החדש.

ב"שיר הדגל" סיכם ז'בוטינסקי את ההתחדשות הלאומית כשיבה לימי המכבים. הוא חרז אותו בהיגוי ספרדי, וביאר בו את סמלי הצבעים של הארגון: תכלת, זהב ולבן. הצבעים לקוחים משלוש הטיפות של דם המכבי, המייצגות, כל אחת, ערכים ומופתיות.
צבע התכלת על הדגל מסמל את הרקיע, א‭ת‬ השאיפה לדעת, ליופי, לחירות; הצבע הלבן הוא סמל היצירה והבניין; והזהב הוא הצדק המאיר כאור השמש לכל עושק ישראל.
טיפה נוספת - אדומה, היא טיפת הגבורה וההקרבה העצמית למול שונאי ישראל ("חי הדם המכבי!").

השיר נדפס בשנת 1926 בביטאון היהודי־ציוני, "ראזסווייט" ("השחר") (שז'בוטינסקי שימש באותה עת עורכו הראשי בפריז).
הוא שולב במאמרו "החשמונאי הריגאי", שהתפרסם ב"ראזסווייט" בחתימת Altalena (שם עט איטלקי שפירושו נדנדה, אותו אימץ ז'בוטינסקי בזמן שהותו באיטליה כעיתונאי).
המאמר שב ונדפס ב-ט“ו כסלו תשי”ב, 14.12.1951, בעיתון “חרות”.

וכך כתב ז'בוטינסקי ב"החשמונאי הריגאי", בפסקה המקדימה לשיר: "[...] אך הם ('חשמונאי - ש.ע) שרים גם שירים יהודיים, בשתי הלשונות. אחד מאלה מצא חן בעיני במיוחד; הענין הוא בזה, שאני עצמי חיברתי אותו בשבילם, לפי הזמנה מיוחדת; וכעת בשמעי את המקהלה, לא יכולתי להתאפק מלסובב את קצות שפמי, עם כל הסימנים של שביעות-רצון עצמית. [...] זהו 'שיר הדגל', מה שנקרא אצל הגרמנים 'פארבן ליד'. צבעיו של ה'חשמונאי' הם - תכלת, זהב ולבן. על המחבר המכובד הוטל להבהיר בחרוזים, במבטא הספרדי, מה מסמלים צבעים אלה. המחבר המכובד התחיל ממרחקים. אלו הן שלש טיפות, שנשארו מדמו של החשמונאי הראשון. [...] אם לדון מבחינה אוביקטיבית, השיר הוא ארוך מדי בשביל המנון; אלא שאני מסרב במקרה זה לדון באופן אובייקטיבי. העניין הוא רק בזה, שאלה הם חרוזים שלי, שעליהם עמלתי שעות הרבה; נוסף על כך, זוהי גם אמונתי, שלי ושל ה'חשמונאי'. [...]" (מתוך פרוייקט בן-יהודה).

ב-1.10.1926 נדפס "שיר הדגל" בעיתון "הצפון", תחת הכותרת "שלש טפות דם" ("שלוש טיפות דם") ("Three Drops of Blood").
גיליון העיתון הוקדש לז'בוטינסקי, שהגיע באותו היום (1.10.1926), לביקור בארץ-ישראל.
השיר הולחן על-ידי נחום נרדי, והושר מפי מקהלה בניצוחו, בסיומה של פגישה שהתקיימה במועדון"השחר" בתל-אביב בין ז'בוטינסקי לחברי הסניף הרביזיוניסטי בתל-אביב וסביבתה. ("הצפון", 12.10.1926).

"שיר הדגל" נתפרסם כיצירה מקורית של ז'בוטינסקי, אך לטענת חוקר הספרות, המבקר והעורך, דן מירון, "כל מי שיניח את 'שיר הדגל' לצד שירו של צבי שץ 'הצוואה', שנכתב בשנת תר"פ (6 שנים לפני 'שיר הדגל'), יבחין בזיקה ההדוקה של השירים זה לזה - זיקת חיקוי שעל סף הפלגיאט. [...]" (מתוך מאמרו של דן מירון - "תרומתו של זאב ז'בוטינסקי לשירה העברית המודרנית").

בשירוני בית"ר הראשונים מופיע השיר גם בשם "שיר הצבעים" ("Song of the Colors").
במעוזי בית"ר בארץ, אחרי קום המדינה, נהגו לשיר אותו בלחן עממי ובגרסה מקוצרת שכללה בדרך כלל ארבעה מבתי השיר הכתוב (ראשון, שני, תשיעי ועשירי). גם ההקלטות שנעשו לשיר בלחן העממי הן כולן על-פי הגרסה המקוצרת. (גרשון סתיו).

בתחילת 2010 זכה השיר במלואו ללחן מקורי, עת נחום (נחצ'ה) היימן הלחין את כל בתיו כדי לשבצו באוסף שירי המחתרות שהפיקה העמותה למורשת הזמר העברי. את השיר מצא בשירון שירי בית"ר מ-1939, תחת הכותרת "שיר הצבעים". רק לאחר שסיים את ההלחנה, הבין כי למעשה מדובר ב"שיר הדגל".

השיר המלא, בלחנו של היימן, הוקלט על-ידי צמד השני-שרים.
הוא נטבע, לראשונה, בשנת 2010, בתקליטור "באור ובסתר - משירי העוז והמרי - אסופה של שירי בית"ר, אצ"ל ולח"י" [עריכה: נחום (נחצ'ה) היימן; הפקה: העמותה למורשת הזמר העברי] - ומובא כאן.

אל תגידו כי איננו,
דם אבינו המכבי: ( - מושר: דם אבינו מכבי)
כי שלוש טיפות ממנו
נמזגו בדם ליבי.

זו - כצבע ים כנרת,
זו - כשלג, זאת - זהב:
על הדגל, על הסרט,
על הראש ובלבב!

נס חרות, עמל וטוהר,
נס הדור הבנאי,
אל תירא: כי חי הנוער -
חי וער חשמונאי.

כי התכלת היא - רקיע,
גובה, אופק, עוז-מעוף: (מנוקד ומושר "מְעוֹף" עפ"י ז'בוטינסקי, ולא "מְעוֹף" כבניקוד התקני)
לעולם תמריא, תגביה
רוח עבר מול אין-סוף;

לעולם תצמא נפשנו
דע, יופי, טהרה:
ותצא מהר קודשנו
האמת - שהיא תורה.

נס חרות, עמל וטוהר...

לבנה זעת-המצח,
היוצרת, הבונה.
היא תזריע זרע נצח
בשדה ובגינה;

היא בחול תצמיח ארז,
על צורים תפרה כרמל:
היא תבנה, מבוז והרס,
את מולדת ישראל.

נס חרות, עמל וטוהר...

והפז - הוא אור השמש,
הבוקע את הליל.
לעולם יריב באמש
ובעושק ישראל;

לאביון, לגר, לעבד,
בכל-ארץ, בכל-דור
את האור יביא לזבד -
אור הצדק - אור ודרור.

נס חרות, עמל וטוהר...

אך יש עוד טיפה - יש אגל,
לא הכרנו עד היום:
הוא איננו על הדגל,
הוא בלב - והוא אדום.

כי יפרוץ אויב מארב,
אז נקומה ונצביא:
חי הנוער, חי החרב,
חי הדם המכבי!

נס חרות, עמל וטוהר...

עריכה: אתי ירוחמי || "שיר עד" - שימור הזמר העברי - Shir Ad.

אהבתם את הסרטון? 🎵 מוזמנים לעשות 👍 ולהגיב.

свернуть