ישראל גיטמן, בן ה-96 מרחובות–מאחרוני הגיבורים שפתחו במו ידיהם שערי מחנות ריכוז–מספר, במילים שלו, אודות שחרור מחנה הריכוז קנצבך.

בזכות מאמצים על-אנושיים שלו ושל אחיו לנשק–אשר "נלחמו ללא הפסקה, לאורך ימים–כשידענו שאנחנו מתקרבים למחנה ריכוז,"–ניצלו אסירי המחנה.
"אחרי ימים של קרבות בלתי פוסקים, הגענו לשער שעליו הוטבע הכיתוב: Arbeit Macht Frei – 'העבודה משחררת'" מספר ישראל. "כשנכנסנו פנימה, לא יכולנו להאמין למה שראינו."
"אנשים שלא יכלו ללכת, זחלו לעברינו–מפינות שונות במחנה. הזעקות 'אחינו, עזרו לנו' נשמעו מכל כיוון".

כשאתם צופים בישראל בסרטון, חשוב לי שתדעו שישראל היה אז בן 17 וחצי בלבד, אחרי שעבר 4 שנים של מלחמה בלתי פוסקת. הוא איבד את הוריו ומשפחתו ונדד לבדו, ברגל, לאורך מאות קילומטרים באירופה הכבושה, ישן באורוות ועל גגות בתים שרופים, בבגדים קרועים ובלויים–גם בחורף ובכפור–נמלט מגרמנים, ממשתפי פעולה מקומיים ומזאבים–מאז היותו נער בן 14, אשר נותר לבד בעולם.

בעיקר ביום הזה, חשוב לי מאד שתדעו שהגיבורים הללו – משחררי המחנות; אלו שהביסו את הנאצים במו ידיהם; אלו שלא חסו על עצמם ושילמו את המחיר העצום הזה בעד אותו הניצחון–עדיין כאן, בינינו. אסור לנו לשכוח אותם.

בקרוב, כשאחרון הוטרנים יעלם אל תוך הנצח–סיפוריהם יהפכו לאגדה וישארו רק בין דפי ההיסטוריה, לצד הספרטנים והמכבים. אבל הם עדיין כאן, בינינו.

לכתבה אודות דרכו במלחמה של ישראל, מיום הניצחון האחרון:
[ Ссылка ]

свернуть