התנגשות של לוחות טקטוניים - בניית הפרדיגמות החדשות
הפוסט הזה נכתב בהשראת הפודקאסט - המצב הפוסט אנושי - עם ד"ר כרמל ווייסמן.
בגיאולוגיה מדברים על התנגשות של לוחות טקטוניים.
כתוצאה מההתנגשות של לוחות אלה, מהם מורכב הקרום הדקיק של כדור הארץ, נוצרות תופעות חדשות כמו איים, הרי געש ועוד שינויים שמשנים את פני העולם.
נראה לי שאירועי 07.10.23 יצרו התנגשות טקטונית בין שתי פרדיגמות. הפרדיגמות שלפני המלחמה והפרדיגמות של אחרי המלחמה.
את אלה של אחרי אנחנו עדיין לא מכירים ויש לנו אפשרות להיות שותפים בעיצוב שלהן.
לא מדובר על תפיסת העולם מול האויבים שלנו ולא על פוליטיקה, אלא אנחנו מדברים על איך תראה החברה שלנו ? מה יהיו הערכים שלה ? איך היא תתארגן ? ובאופן כללי באיזו דרך נרצה לחיות כאן ?
אז מה למדנו ועדיין לומדים בתקופה הזאת, שכל כך טיטלה אותנו וזעזעה את עולמנו ?
למלחמת האין ברירה התגייסו צעירים ומבוגרים. הם הגיעו תוך שעות ספורות מכל קצוות הארץ ואלה שלא היו כאן, רצו ועלו על המטוסים בחזרה לארץ, מכל קצוות העולם, כדי ללחום את מלחמת הקוממיות השנייה לעצמאות השנייה של מדינת ישראל. הם עזבו מסעות בהודו, טיולים בדרום אמריקה, פגשו בני משפחה שהביאו להם מדים לשדה התעופה ומיד התגייסו.
כך מתחת לאלונקה התכנסו מזרחיים, אשכנזים, רוסים, אתיופים, נערי הגבעות, מתנגדי הרפורמה, תומכי הרפורמה, כאשר כולם יחד נושאים על כתפיהם את הצלת הריבונות היהודית.
תקופה ארוכה הם נמצאים יחד בחזית. מחליפים דעות, מכירים את אורח החיים זה של זה ומגלים עד כמה המשותף עולה על השונה ועל מה שנראה קודם כמפריד. הם מגלים ורואים שיש מקום לדעות וצבעים שונים ועוברים מחדש כור היתוך של החברה הישראלית החדשה.
בו זמנית, בחברה האזרחית, צבא שלם של מתנדבות ומתנדבים התגייס לבשל לחיילים, לארגן ציוד, לשנע את האוכל וחלק גדול מהחמ"ל הזה מנוהל ומתופעל על ידי נשים ואימהות - שתופרות, מכבסות את בגדי המפונים שנמצאים בבתי מלון, מבשלות, אורזות, יוצאות לקטיף במשקים חקלאיים עוד הרבה מאוד תפקידים.
בכל צומת כזה הנשים והאימהות נפגשות יחד ומחליפות דעות, חולקות מידע, מקלפות מסכות, מסירות תגיות וסטראוטיפים, והשפה נעשית יותר עגולה, והלב נעשה יותר רך.
נוכחנו לדעת שהאזרחים לא חיכו שהמדינה תניע אותם לפעולה אלא תפסו יוזמה והחלו לסייע ולתמוך אחד בשני. ממש לתת מתנות.
השם האקדמי של תופעת ההתנדבות הזאת הוא "כלכלת מתנות" .
פרופ' אריאלה שדמי טוענת ש"כלכלת המתנות" תהיה התפיסה החדשה והפרדיגמה הבאה אחרי המלחמה.
במקום ההרגל של חוק החליפין, שבנוי על פנקסנות שאומרת - אני אתן לך בתנאי שאתה תיתן לי, תהיה מחשבה חדשה - אני אתן בשמחה מבלי לקבל כלום.
כלכלת המתנות מבטאת תפיסה יותר שוויונית. כל אחד נותן ולא משנה כמה ולמי.
עצם המחשבה והמעשה של הנתינה הוא החשוב.
לפי הפרדיגמה החדשה, יחסי האנוש יהיו על בסיס של דאגה לאחר. כמו שאמא דואגת לתינוק שלה, לצרכים שלו ולא לצרכים שלה. זוהי כלכלה אימהית.
מה שנוצר כאן מאז ה - 7.10.23 היא הרגשת של שותפות גורל עמוקה.
יצירת גרסה מעודכנת של שותפות הגורל שהתחילה כבר לפני כ- 3500 שנה.
בגולה היהודים שרדו בין היתר בזכות הקהילה. הצדקה הייתה כל כך מוטמעת בתוך כל אחד ואחד מחברי הקהילה ועד היום בחברה הדתית הצדקה היא חלק מובן מאליו מאורח החיים.
הפרדיגמה החדשה תהיה מבוססת על הבנה עד כמה חזקה מערכת התלות ההדדית ביננו, מערכת עם אחריות גדולה מאוד כלפי הקשר הזה שמכיל בתוכו רצף איתן של - עבר, הווה ועתיד - שמייצר יציבות והמשכיות.
החיים יתחילו להתארגן בקהילות קטנות מתוך בחירה, והן יהיו בנויות על קשר חיובי ומחויבות רבה.
היחסים ביננו לא יושתתו על קשר ישיר בין אזרח למדינה, אלא יהיו אזרח - קהילה - אזור - מדינה.
חברי הקהילה יתכנסו כדי להחליט יחד החלטות ויהיה עידוד לכך שכמה שיותר חברי הקהילה יהיו שותפים פעילים, ידברו באספות וילמדו לגשר מעל לפערים ולבנות הסכמות אמיתיות.
בגרסה הזו נקיים גם לימוד מהות השורשים המשותפים - מי הם האבות המייסדים, מי הם האבות הקדמונים ומה לנו ולהם.
נחנך אחרת את ילדינו.
תהיה לנו אחריות עצומה כלפיהם וכבר מינקות הם יחונכו להרגיש שגם הם אחראים למשפחה, למבוגרים, לחברים, לסביבה. המימוש העצמי שלהם יהיה בזה שמרגישים שעליהם לתרום לאחרים.
והפרדיגמה החדשה תבטא לידה של חברה חדשה
ומשהו פנימי וחדש יקום פה.
חפשו אותנו בפייסבוק: הפרויקט של אמא
