"חווית הלחימה היא חלק בלתי נפרד ממה שאנחנו היום. לוקח זמן לרפא את הצלקות מבחוץ ולא פחות, את הצלקות מבפנים." אריאל ג'ינו, מתוך הדברים שנשא בטקס ציון עשור למלחמת לבנון השנייה (2016):
" שמי אריאל פנחס ג'ינו, נקראתי על שם סבא שלי פנחס ג'ינו ז"ל, ממקימי הפלמ"ח, שנפצע ערב קום המדינה בהגנה על הגליל. סבא רבא שלי גם הוא לחם כחלק מהגדוד העברי הבריטי. וכיום אני עומד כאן לפניכם, דור רביעי של לוחמים, כקצין לוחם בוגר מלחמת לבנון השנייה מפצועי המערכה, מלפני 10 שנים.
התבקשתי לשתף בזיכרונות שלי מהלחימה בלבנון. האמת היא, שאחר המלחמה העליתי על כתב כמה חוויות מאותה מלחמה ובמעמד זה, אני רואה לנכון לחשוף חלק קטן מהחומרים שכתבתי ולהל"ן הדברים:
יותר משבוע לאחר אירועי החטיפה, קציני יחידת אגוז שוב מתכנסים בלשכת מפקד היחידה, יחד עם שאר הקצינים, אנחנו מקבלים מידע על כוח צנחנים, שזקוק לסיוע בכיבוש הכפר מארון א-ראס. הכפר מארון א-ראס צופה על בקעת אביבים ויחידת אגוז נדרשה להשתלב בלחימה ולהשלים את כיתור הכפר מצפון מזרח.
נקבעים לוחות זמנים עד ליציאה ולרשותי פחות מ-4 שעות להכין את הצוות ללחימה. לאחר מסירת הפקודה, הלוחמים מתפזרים להכנת הציוד ומעמיסים תחמושת רבה.
בשעות הצהריים, כבר חצינו את הגבול אל תוך שטח לבנון, בעודנו צועדים אל עבר היעדים, נשמע פיצוץ חזק ואנו מזהים פגיעה של פצמ"ר במרכז הישוב אביבים. במקביל אנו שומעים שריקת פגזים של ארטילריה צה"לית, אשר מפלחת את האוויר מעל לראשינו.
קול של לחימה נשמע מפסגת ההר, בעודנו מטפסים אל עבר הכפר. מגיעים לפאתים, אחד הצוותים משתלט על בניין אותו כינינו 'הפגודה'. בנג'י המ"פ, זכרונו לברכה, קורא לי בקשר ואנחנו נפגשים בחצר של ה'פגודה'. פותחים מפה, מזהים איכון חד בציר המחבר בין מרון א-ראס לעיירה הלבנונית בינת ג'בל, בנג'י פוקד עליי להתקדם עם הצוות ולהיערך למערב על הציר.
אני מעביר את הפקודה בקשר, מתקדם במגמה להיתקלות, נכנסים לתוך מטע זיתים שרוף, פורש את הצוות במגמת תנועה להיתקלות ואורבים על הציר. חולפת דקה, פתאום אנחנו מזהים רכב מלא מחבלים, ששועט לכיוונינו על הציר. אנחנו פותחים באש, פורקים ומסתערים, נזרק רימון, אני מזהה שהרכב נפגע מקליעים רבים, ההיתקלות מסתיימת בלא נפגעים לכוחותינו.
בנג'י המ"פ, זיכרונו לברכה, פוקד להתקדם ולהשתלט על מבנה נוסף שצופה על הציר, אנחנו מתקדמים לעבר אותו מבנה והצוות נפרש לחיפוי לאורך חומה סמוכה. לפתע, פיצוץ עז מרעיד את הקרקע, קולות צעקה בקשר. אני רץ חזרה לאחור ומזהה את חוליית החוד פגועה קשה, ומיד מתחילים בחילוץ הנפגעים. טיל נוסף מתפוצץ לידינו ואז הבנתי, אנחנו מטווחים.
משלב זה, התחלנו לפתח שיטת חילוץ שתתאים למצבו הקשה של הכוח. זרקתי רימון עשן אל מעבר לחומה - על ידי כך נוצר מיסוך עשן ששימש עבורי כמחסה, רצתי אל מעבר לחומה יחד עם עוד לוחם במטרה לאסוף ולחלץ את הנפגעים. הסקתי, כי מרגע שנחשף אל מעבר לחומה, לא יחלפו יותר מ-5 שניות עד שייפגע בנו הטיל הבא. על כן, הקצבתי לעצמי 5 שניות בכל פעם שרצתי אל מעבר לחומה.
חזרתי על פעולה זו שוב ושוב, כאשר בכל פעם התלווה אליי לוחם נוסף, אשר יחד איתו סחבנו את הפצועים בהפרשי זמן של 5 שניות אל מעבר לחומה..
עד חושך ראשון, הצלחנו לחלץ את כל החברים שנפגעו ושכבו מאחורי אותה החומה המטווחת. זחלנו חזרה ל'פגודה', בסופו של יום, ספרנו חמישה נופלים מהיחידה..
לאחר 3 ימים במרון א-ראס חזרנו חזרה לארץ, ומיד התחלנו להיערך לכניסה שנייה למחרת, אל תוך העיירה בינת ג'בל. אותו היום היה יום קשה ביחידה ובפרט לחיילי הצוות שלי, שעברו משבר קשה - חבר צוות נהרג, שניים מהלוחמים הבולטים בצוות נפגעו, נפצעו - כל מבנה הצוות השתנה. מצד אחד כולם הרגישו תחושה קשה מאוד. אך מאידך, היה רצון חזק לחזור ולהשלים את מה שהתחלנו.
לפנות ערב עולים על האוטובוס בדרך לכניסה השנייה והפעם עמוק יותר לתוך בינת ג'בל. הפלוגה מתקבצת בשטח כינוס לקראת התפילה לפני היציאה קרב: 'אָנָּא ה' הושִׁיעָה נָא; שְׁמַע יִשרָאֵל. ה' אֱלהֵינוּ. ה' אֶחָד;' אנו יחד, לוחמי הפלוגה. חוצים את הגדר. תחושת החנק שאחזה בי, עוברת כאילו לא הייתה.
במהלך הכניסה השנייה ללבנון, נפצעתי גם אני קשה. כאשר במהלך השתלטות על מבנים בפאתי העיר בינת ג'בל, נפגעתי מירי באזור הלסת ומרסיסים. לאחר שנפצעתי, ראיתי איך התפקידים מתחלפים והפעם אני הוא זה, שמחלצים אותו מתוך האש. הצוות שלי חילץ אותי בעודי שותת דם, במבצע מסובך וקשה.
ברגע שנחתי ברמב"ם והתרחקתי מאזורי הלחימה, נדרשתי להתמודד עם משימה מסוג חדש, תהליך שיקום ארוך, שכלל ניתוחים רבים בארץ ובחו"ל. אתם רואים אותי כיום, 10 שנים אחרי, אמנם המלחמה היא חלק בלתי נפרד ממני.
ברצוני גם לפנות לחבריי פצועי המלחמה ולכל הפצועים הנוספים לצערנו, שהצטרפו לאחר המערכות, שתקפו אותנו בשנים האחרונות מן הדרום. תהליך השיקום מפציעה קשה, הוא תהליך ארוך, שדורש נחישות והתמדה.
חווית הלחימה היא חלק בלתי נפרד ממה שאנחנו היום. לוקח זמן לרפא את הצלקות מבחוץ ולא פחות, את הצלקות מבפנים. למרות הכל אומר לכם, שאני גאה בכל צלקת וצלקת שיש לי, בעקבות המלחמה.
לקראת הסוף, ברצוני לפנות לקברניטי המדינה, לראשי מערכת הביטחון, לקצינים ולמפקדים. החברה הישראלית מפקידה בידיכם את המשאב היקר ביותר שיש לה. תחת ידכם נתונים חיילים בעלי מטען ערכי גדוש ורצון עז לתרום ולהעניק.
כיום אני נפגש עם יחידות הצבא השונות ומספר להם על חווית הלחימה שלנו בלבנון. כאשר אני מסתכל על הלוחמים הצעירים, אני רואה את עצמי - עם אותו הברק בעיניים, עם אותה המוטיבציה לעשות למען. אנא שמרו על האוצר היקר שהחברה מפקידה בידכם, והיו מודעים לגודל האחריות המוטלת עליכם כאשר אתם מקבלים פיקוד על האוצר הזה.
------------------------------------------------------
#מלחמת_לבנון_השנייה
