דב בן דב היה מפקד פלוגה אלף, "אלירון," בגדוד הסיור 288 – גדוד הסיור של אוגדה 146 של מוסה פלד.
אוגדה 146 שישבה במחנה עופר הייתה אוגדה מטכ"לית וככזו הועלתה פחות חטיבה (חטיבה 317 שהורדה לסיני,) בעיכוב של יממה לרמת הגולן.
האוגדה כללה בעלייתה לרמת הגולן את חטיבה 205 , גדוד הסיור ואגד ארטילרי. עם עלייתה הוכפפו לה הכוחות שהיו בדרום רמת הגולן – גדוד 278 מחט' 179 בפיקוד יוסי עמיר, חטיבה 9, חטיבה 4, גדוד הטנקים 39 מ- 188 בפיקוד יואב וספי ז"ל, והייתה הכוח שטיהר את דרום רמת הגולן בחזרה "לקוו הסגול," ממיצר אל על וצפונה עד צומת רפיד ותל פארס. וחושניה. גדודו של דב, גדס"ר 288 היה המזרחי ביותר בקרבות דרום הרמה בתא השטח שבין קניון הרוקאד במזרח וכביש הרמה המרכזי "ציר טיפה."
גדוד הסיור 288 היה האחרון שהוקם מתוך חמשת גדודי הסיור חצי שנה לפני המלחמה, מנה 24 טנקי שוט קל, 24 נגמשי M-113 (זלדות,) פלוגת ג'יפים ופלוגת מפקדה.
הגדוד בפיקוד סא"ל צביקה דהב היה היחיד מבין חמשת גדודי הסיור האוגדתיים שנכנס למלחמה ויצא ממנה כגדוד שלם.
מבין שלושת מפקדי הפלוגות המעורבות – צוותי קרב של טנקים ונגמ"שים יחד, היה דב איש טנקים במקור, בעל הכרה מושלמת ברמת הגולן אותה הכיר משרות הקבע בחטיבה 188 בתפקידי סמ"פ, מ"פ וקמב"ץ חטיבה.
דב בן דב ילד קרית אתא – אז עדיין "כפר אתא," התגייס לשריון, הודח מקורס הקצינים בבה"ד 1 ובהתערבות שמאי קפלן וטליק קיבל את סיכת המ"מ והשלים את הסמכתו כקצין שריון.
במלחמת ששת הימים נתקעה הפלוגה בה שרת כסמל מחלקה בשדה מוקשים ובכך נוטרלה מהשתתפות במגע עם הכוחות המצריים בלחימה.
אחרי ששת הימים, עם הקמת חטיבה 188 על ידי משה בר- כוכבא "בריל," צורף דב לחטיבה בה שרת בקבע בתפקידי סמ"פ מ"פ וקמב"צ חטיבה. השתתף בפעילות החטיבה – אימונים ותעסוקות - ברמת הגולן ובעמק בית- שאן, ובשני מבצעים של החטיבה, "קיתון 10" "וקלחת 2."
בסמוך למלחמת כיפור הוצב להקמת גדוד סיור 288 שהוקם במאי 1973 כמפקד פלוגה אלף.כחצי שנה לאחר ההקמה לחם דב בראש פלוגתו.
כמ"פ ניהל דב את הפלוגה בשקט במקצועיות ובקור רוח.
שלושת קציני הטנקים בפלוגה נפגעו במלחמה. סגן רמי דגני ביום הראשון, דב ביום החמישי או השישי, וסגן גיל טל ז"ל נהרג ב-19 לאוקטובר.
ביום חמישי או שישי בהיות הטנקים מפלוגתו של דב על "סגול 351" שממזרח לצומת רפיד, ירד דב מהטנק להשתין - ובכך ניצלו חייו – טיל סאגר פגע בטנק בצריחון המפקד. בעת הפינוי לאחור בבהילות פן ייפגע מטיל נוסף, נחבטה ידו הימנית שהייתה על מגן האפיסקופים בצריחון מכיפת המפקד שמנגנון הנעילה שלה נפגע מהטיל וזו חבטה בזרועו ושברתה.
כפצוע חזר דב לגדוד גם ללא תפקיד ולקראת סוף המלחמה פנה אליו אז תא"ל יוחנן גור שיצטרף אליו בחיפושים אחרי "טנק הצוערים," כשאחיו ישי הוא אחד מהנעדרים בו כמו גם בנו של יוחנן גור. טנק הצוערים היה טנק שלחם בסיני במסגרת חטיבה 14 שארבעת אנשי צוותו היו צוערים בבה"ד1 ושהיו יחד מאז היותם חניכים בפנימיה הצבאית והתעקשו להישאר כך במסגרת צוות טנק כשהם מתחלפים בפיקוד על הטנק עד שנפגעו ועקבותיהם אבדו.
ארבעת אנשי הצוות היו נמרוד גזית, יורם גור, ברוך ליסיצקי וישי בן דב זיכרם לברכה.
בתחילה אותר הטנק בו לחמו הצוערים במהלך החיפושים שערכו יוחנן ודב כמבצע חיפוש פרטי כמעט באזור החווה הסינית פגוע מאש טנקים מצריים וללא סימן לאנשי הצוות.
בחפשו בחול בקירבת הטנק מצא דב את הנותר מפנקס השבוי של אחיו.
כל אותה עת חיו דב והוריו בתקווה שישי בחיים בין השבויים, תקווה שנמוגה עם חזרת השבויים.
כעבור חצי שנה נמצאו ארבעת הגופות.
טנק הצוערים הובא לבסוף לפנימיה הצבאית שבכרמל ושם הוא מוצב עד היום.
רואיין בביתו שברמת השרון ב-28 פברואר 2021.
טנק הצוערים - ויקיפידיה - [ Ссылка ]
חטיבה 14 - אחרי 40 שנה הטנק שב הבייתה - [ Ссылка ]
צוערים לנצח - סיפורים של חניכי הראלי ---[ Ссылка ]
סג"מ ישעיהו בן דב --[ Ссылка ]
ראיון צילום ועריכה - יאיר כידן
