Church of the Multiplication
The earliest building at Tabgha was a small chapel built in the 4th century A.D. This was probably the shrine described by the pilgrim Egeria at the end of the 4th century:
"In the same place (not far from Capernaum) facing the Sea of Galilee is a well watered land in which lush grasses grow, with numerous trees and palms. Nearby are seven springs which provide abundant water. In this fruitful garden Jesus fed five thousand people with five loaves of bread and two fish."[2]
The mosaic of the fish and loaves is laid next to a large rock, which has caused some New Testament scholars to speculate that the builders of the original church believed that Jesus stood on this rock when he blessed the fish and loaves just before the feeding of the crowd who had come to hear him.
The large monastery and a church were built in the fifth century. While some date the destruction of the site to the time of the Arab conquest, the church was most likely destroyed in 614 during the Persian invasion, for already in AD 670, Bishop Arculf had reported that only columns from the church remained.
In 1932, after nearly 1300 years of "solitude", two German archaeologists (Mader and Schneider) uncovered a number of the Byzantine church's walls and mosaics.
In 1981, after further excavations, the church was finally restored by German Benedictines to its Byzantine form, incorporating portions of the original mosaics.
Today, the church and surrounding land are property of the German Association of the Holy Land whose head is the Archbishop of Cologne. The site is further maintained by Benedictine monks from the Hagia Maria Sion Abbey, also known as Dormition Church, which is located on Mount Zion in Jerusalem
עין שבע ידועה בזכות נס הלחם והדגים, המוזכר בברית החדשה ובו הצליח ישו להזין 5,000 איש, בחמישה כיכרות לחם ושני דגים. במקום התרחשות הנס, הוקמה במאה הרביעית כנסיית הלחם והדגים. הכנסייה הורחבה אך חרבה בידי הפרסים בתחילת המאה השביעית, וכיום עומדת באתר כנסייה מודרנית אשר משחזרת את הכנסייה העתיקה. בשנת 1932 נחשפה במקום בזיליקה ביזנטית ובה רצפת פסיפס מרשימה המתוארכת לזמנה של המאה ה-5 לספירה.
כנסייה נוספת בעין שבע היא כנסיית הבכורה של פטרוס או "כנסיית ההבטחה". זוהי כנסייה פרנציסקנית, ולפי המסורת, במקום זה נגלה האדון לשליחים לאחר קומו מן המתים, סעד עימם, והעניק לפטרוס הקדוש את הבכורה. הכנסייה הראשונה שניצבה במקום הוקמה במאה ה-4 על ידי פלוויה יוליה הלנה, אימו של הקיסר קונסטנטינוס, אך חרבה בימי הביניים[1]. הכנסייה הנוכחית הוקמה מאבני בזלת על ידי נזירים פרנציסקנים איטלקים אשר התיישבו במקום בשנת 1934. בעת ביקורו של האפיפיור פאולוס השישי בישראל בשנת 1964, פקד את הכנסייה והתפלל בה.
